בלמונט היא עיירה קטנה ומרוחקת מעט בצפון מזרח מעיר הבירה ליסבון, אבל למרות ריחוקה, ובניגוד לרוב העיירות האחרות בסביבה, בלמונט זוכה לפריחה מואצת ונהנית מתחייה, כל זאת הודות לענין שמגלים תיירים יהודים הפוקדים את המדינה. כך מדווחת ר. נולן בעתון פורוורד.


בעשור האחרון זכתה העיירה בלמונט להקמתו של מלון מודרני בתחומה, מוזיאון וכן שירותי תיירות נוספים, כל זאת בזכות כמה ממצאים מחיי היהודים, שהתגוררו בתחומה מאז גירוש ספרד ואשר גם כאן במקום החדש נאלצו להסתתר כאנוסים ולקיים את מצוות הדת היהודית בסתר. תוך שהם נוהגים בחוץ כנוצרים הגונים.

יהודי בלמונט הסתירו את יהדותם במודע עד לפני פחות מ-20 שנה.

300 יהודים שרדו כאן את האינקויזיציה הקאתולית. התיירות היהודית אינה מצטמצמת רק לביקור והתבוננות בעבר. להיבט הכלכלי כאן מצטרפים חנויות השיווק למוצרי יודאייקה שימושיים, כגון כיפות מיוחדות, מפות עם ציורים וכיתובים הנמכרים בחנויות המוזיאון וכד’.

יש תיירות יהודית ויש תיירים הבאים לראות את היהודים, אמר אחד המוכרים.


בין השאר נפתח כאן מחדש בית הכנסת, שהיה סגור ותפילות נערכות בו ולמנין מצטרפים בדרך כלל מן התיירים היהודים.


כ-14 אלף איש נרשמו כמבקרים במוזיאון מאז נפתח בשנת תשס”ה, עיקר התיירים הגיעו מארה”ב ומארץ ישראל, רובם ממוצא פורטוגזי, אבל הגיעו גם ממוזמביק, מונטנגרו ואפילו מיפאן.


הרישום הברור לחיי יהודים בבלמונט הוא בשנת 1297, דהיינו לפני יותר מ-700 שנה. ב-149 גזר המלך על המרת הדת של היהודים, אך רבים מהם הצליחו לברוח, אחרים העדיפו להיענות ולעבור לשמירת מצוות הדת היהודית בהסתר ובסודיות.


היסטוריון מקומי, דוד קנלו, קובע כי האינקויזיציה הרשמית נסתיימה ב-1821, אך בכל זאת, גם במאתים השנים האחרונות המשיכו רבים מצאצאי האנוסים לשמור על יהודתם בסוד. הסודיות היהודית המשיכה להיות ענין של מסורת, זו היתה דרכם להישרדות – קובע חוקר אחר. רק בעשרות השנים האחרונות החל המצב להשתנות, היתה זו תוצאה של מהפך שלטוני אחרי שהמדינה הפכה לדמוקרטית, כך התחזק הקשר שלהם עם קהילות יהודיות אחרות. כך גם הזמינו רבנים אורטודוקסים שכבר התחלפו במקום והם מנסים לחזק את הקשר של צאצאי האנוסים, האמונים עדיין על כמה הרגלים עתיקים, והם אפילו מתקשים בחשיפה ובמעבר לחיים יהודים גלויים