כל דכפין ייתי ויפסח
“אז מה הרב אומר בנוגע לתרופה שלי? הבנתי מהרוקח כי מדובר בתרופה המכילה קטניות, ואנחנו הרי לא אוכלים קטניות בפסח…”
הרב משה רובין האזין בחיוך רחב לקול שבקע מתוך אפרכסת הטלפון. זה מדהים אותו בכל שנה מחדש, כיצד אנשים שבמשך השנה אינם מקפידים על ההלכות קלה-כבחמורה, רק מגיע פסח – והם הופכים לבעלי חומרות.
“התפלאתי על הלחץ שאחז אותו”, מספר הרב רובין בשיחת טלפון בינלאומית.
זו אינה שיחת הטלפון היחידה שמציפה את ביתו בימים אלו של ערב חג הפסח. הפניות זורמות ללא הרף. נשים רבות מתקשרות לברר כיצד נוהגים השנה כשליל הסדר חל במוצאי שבת. “איך עושים את זה?” הן תוהות. לפחות תשובה אחת יש בפיו של הרב משה רובין: “בשבת בבוקר ארגנו ארוחת בוקר חמץ בבית הכנסת לכל משפחות הקהילה היהודית, ובכך חסכו לאנשים את הלחץ של החמץ”.
הרב משה רובין הוא רבה של קהילת “גיפנוק” בגלסגאוו שבסקוטלנד, זה תשע שנים. הוא נחת במקום לפני 18 שנה, הצטרף כאברך מן המניין בכולל ובמשך השנים הפך לרב המקום. חלק מילדיו לומדים במוסדות שהקהילה פתחה, ואת חלקם אשתו מלמדת בשעות אחר הצהריים. הבנים הגדולים שוהים בישיבות בארץ ישראל, והבנות הגדולות במנצ’סטר.
הקהילה היהודית מונה כארבעת אלפים יהודים, ומספר חברי הקהילה של הרב רובין מגיע לכשמונה מאות, רובם שומרי מסורת, רוצים להיות חלק מהמסורת היהודית, להעביר לילדיהם את שרביט היהדות המסור מדור לדור.
כחמש עשרה משפחות שומרי מצוות חרדים של ממש.
סקוטלנד היא ארץ יפהפייה. מרחבים ירוקים משתרעים בה, לצד פלגי מים ושלג מלכותי. אין פלא שהיא קטפה את הכינוי “מיני שוויץ”, הקהילה היהודית שוכנת בחבל ארץ זו.
דווקא לקראת פסח, חג הגאולה, צצים ועולים כל המנהגים הקטנים שבכל בית.
“זה מרגש לראות, כמעט בכל בית כאן בקהילה שלנו יש למשפחה את המסורת שלה מבית סבא”, הוא מספר על הדברים שצפים על פני השטח דווקא בימים אלו.
“אנשים מספרים לי על מאכלים מיוחדים שהם מכינים. אשה אחת ספרה לי כיצד היא מכינה כרפס, אחר מספר לי איך נהגו לשיר את השיר ‘מה נשתנה’ בביתם, לפי סדר מסויים, והוא מקפיד להמשיך במסורת זו, והחלק היפה ביותר הוא הרצון שלהם להעביר את המסורת הלאה לילדיהם”.
חג הפסח, אין ספק, הוא חג משפחתי. ליל הסדר מצליח לאחד משפחות מרחבי העולם. הרב רובין מספר על זוגות הורים שטסים לארץ ישראל לחגוג את הסדר עם משפחתם שעלתה לארץ, לעומתם, סטודנטים רבים שבמשך כל השנה שוהים במרחק גדול מהבית מקפידים להתייצב, לחגוג את החג בבית. והחלק היפה ביותר שנגלה בלחץ ההכנות לחג, הוא ההקפדה היתירה שלהם על כשרות ושמירת דיני הפסח כהלכתם.
חלקם הגדול של הסטודנטים, מסתבר, התקרבו מאד לדת, וכשהם חוזרים הביתה, זה מרגש לשמוע את השיעורים שהם מעבירים, ואת הרצון שלהם לחזק את שמירת המצוות בבית הוריהם.
בגלסגאוו לא תוכלו לחזות בכלים נגעלים בדודי מים רותחים, מסיבה פשוטה: “תושבי הקהילה יכולים להרשות לעצמם לרכוש כלים חדשים מדי חג”, אומר הרב רובין.
הוא מספר, כי לאחרונה הגיע אליו אחד מאנשי הקהילה וביקש לברר האם יוכל להשתמש בכוסות הזכוכית הקטנות שיש לו בבית, כיצד מכשירים אותם לפסח.
“לך תקנה כוסות חדשים”, פתרתי לו את הבעיה…” הוא צוחק.
לשאלתי האם הרב ינהל סדר מרכזי, הוא עונה בשלילה.
“רק בתשע וחצי בלילה אפשר להתחיל לקדש כאן. זה מאוחר. כמובן שהסדר שאני עורך בביתי פתוח לכל דכפין, ויהיו אורחים, ובקהילה עצמה ישנם מספר ארגונים שמארגנים סדר מרכזי למטיילים, או למשפחות המעוניינות בכך”.
את השיחה הוא מסיים, איך לא, בסיפור אישי מרגש הממחיש מה גדול כוחו של חג הנחגג ברחבי העולם בכל בית יהודי.
הקהילה שלנו ידועה כמכניסת אורחים גדולה. כולם כאן פותחים את הדלת בפני אורחים. לפני מספר שנים הגיע אדם צעיר שהתגורר במרחק גדול למקום, זה היה ערב חג, הוא חיפש מישהו לדבר איתו וניגש לבית הכנסת, שם בדיוק חגגו בר מצווה. בעלת הקייטרינג הכשר שאלה אותו היכן הוא בחג, ואמרה לו את זמני התפילה, אתה תבוא להתארח אצלנו, לאכול איתנו.
אותו בחור חגג את החג בחברת משפחה שומרת מצוות. הנשמה היהודית שלו התעוררה וביקור קצר בקהילה היהודית שלנו שינתה את אורח חייו מן הקצה אל הקצה.
כיום הוא אברך שומר מצוות המתגורר עם משפחתו שהקים באמריקה, מסיים הרב רובין את הסיפור שמתמצת יותר מכל את המושג: “כל דכפין יבוא ויפסח”.
השאלות נוחתות גם אל פתחו של הגאון הרב יעקב דוד שמאהל, חבר מועצת רבני אירופה, ודומ”ץ בקהילת שומרי הדת באנטוורפן, בבלגיה.
“כמדי שנה אנחנו מוציאים לאור קונטרס לקראת חג הפסח הממשמש ובא”, הוא מספר.
הקונטרס הוא בעצם קובץ המכיל דינים ומנהגים לחג הפסח, דיני מכירת חמץ, שריפת חמץ וכמובן רשימת מוצרים הכוללים תרופות ותמרוקי נשים בהם מותר להשתמש בפסח.
“חצי שנה קודם”, מספר הרב שמאהל, “בין חברי הוועד ישנו רוקח שמתפקידו לברר היטב את מידת כשרותן של התרופות. הוא מכין דף עם שאלות על מרכיבי התרופות ושולח אותו ליצרנים. הם עונים לו על כל השאלות ובזה מתברר באם יש חמץ או קטניות וכיו”ב”.
את העבודה הזאת הוא מבצע מדי שנה מחדש. כאמור, הוא עובד על רשימה חדשה שמגישים לו ששה חודשים קודם לחג, מול החברות.
הוא מספר לי אנקדוטה מעניינת הנוגעת למכירת חמץ.
“מדי שנה מחלקים לאנשים רבים שאינם שומרי מצוות שטרות של מכירת חמץ. כך נוהגים בקהילות רבות, חשוב הרי שכל אחד ימכור את החמץ שלו, אנשי בית חב”ד עוברים ממשרד למשרד ומבית לבית ומחתימים אנשים על השטרות וגם שולחים להמון בתים שטרות אלו.
“בשנים עברו נתקלתי בבעיה. אנשים רבים שלחו את השטרות של מכירת חמץ לאחר שנמכר החמץ לגוי, הם לא הבינו את חשיבות העניין של שליחת השטר במועד המתאים”.
את הבעיה פתרו בכך שהוסיפו השנה לשטר מכירת החמץ לגוי סעיף נוסף, שהגוי קונה גם את החמץ של השטרות שיגיעו במהלך הימים הקרובים.
באנטוורפן נוהגות עקרות בית רבות להשתמש בתנורים אותם אפשר להכשיר לפסח. אפשר לחמם את התנור לדרגות חום גבוהות ביותר. אך דא עקא, דלתות התנור מזכוכית. האם אפשר להכשיר את דלתות הזכוכית?
השאלה הונחה על שולחנו של הרב שמאהל. לאחר התייעצות ובדיקת הנושא, התשובה היא: כי אפשר לכסות את הדלת מבפנים בנייר כסף.
ובין שאלה אחת לשנייה, אספקת האוכל הכשר לפסח בדרך מישראל.
בבעיה דומה, בהקשר של מכירת חמץ, נתקל גם הרב שלמה עודזה, רב בית הכנסת המרכזי “סנטרל שול” של בירמינגהם שבאנגליה.
“בשנה שעברה, התקשרה אלי אחת מנשות הקהילה אחרי זמן מכירת חמץ ובפיה בעיה.
“מדי שנה אחי שהוא אדם דתי חרדי מבצע עבורי מכירת חמץ, הפעם הוא לא עשה זאת מסיבה אחת, הוא הבין שיש לנו קשר טוב עם הרב החדש ולתומו סבר כי נמכור את החמץ דרך הרב”. והנה נוצרה בעיה”, ממשיך הרב עודזה לתאר את הבעיה שנוצרה.
“כצעד ראשון אמרתי לה לבדוק שאין חמץ ממש. אמרתי לה שרוב המוצרים כגון שימורים, חמוצים, אינם בחזקת חמץ ואין סיבה לזרוק אותם. אבל מה עושים עם כלי המטבח שהם בחזקת חמץ והם לא נמכרו?
“לאחר דיון שלם עם דיין נוסף העלינו פתרון.
“אמרתי לה להוציא את כלי החמץ אל מחוץ לבית, ובמקביל להודיע לגוי שאחראי על ניקיון בית הכנסת כי הכלים מחוץ לביתה הפקר של ממש, הפקר אמיתי. למזלה, אותו הגוי קלט את העניין. הוא לקח את הכלים, ולאחר פסח העניק אותם בחזרה למשפחה, במתנה”.
קהילתו של הרב שלמה מונה כמאתיים משפחות. והם מוגדרים כדתיים-לאומים.
בבית כנסת שלו לא עורכים סדר מרכזי. רוב בני הקהילה דתיים עושים את ליל הסדר בבית, ולמי שאין מקום לסדר, מסדרים אותם אצל משפחות בקהילה שמארחות אורחים לחג.
“ישנם בתי כנסת אחרים ברחבי אנגליה, שכן עורכים בהם סדר מרכזי”, הוא מציין.
ההכנות לפסח בעיצומן. כאחד מחברי ועד הרבנים בבירמינגהם, הוא אחראי גם על הכשרות ובמוצאי שבת הקרובה הם יכשירו את החנות הגדולה שמספקת מוצרים לקהילה במקום.
בשבת שלפני שבת הגדול, יתקיים שיעור מיוחד בהלכות החג. לאחר הקידוש יישבו ויעברו על הלכות פסח, וכיוון שהשנה פסח נופל בשבת, ישננו וילבנו בעיות וילמדו כיצד להתמודד עם הבעיות שיכולות להתעורר.
“בבית הכנסת שלנו, בעקבות דרישה הקהילה, אנחנו נערוך את סעודות השבת כאן בבית הכנסת, מה שיחסוך למשפחות רבות ‘כאב ראש’ רציני”.
אחת הבעיות הנפוצות בהן נתקלים רבנים באנגליה במהלך חג הפסח היא בעיית הוויסקי. מדובר בבעיה אמיתית.
“כשרב באנגליה מזמין אורחים לליל הסדר או לארוחת חג במהלך המועד, לעתים המתנה אותה יביא האורח היא בקבוק ויסקי יקר, וזה הרי חמץ גמור – מה עושים?”, הוא מפרט בפני את “בעיית הויסקי”.
“לא לוקחים ממנו את הויסקי”, אני עונה לו, בטוחה שמצאתי את הפתרון הקל והפשוט.
“טעות”, משיב הרב עודזה. “יכולה להיווצר בעיית קניין, מה שכן עושים, אם אפשר מסבירים לו כי מדובר בחמץ גמור, ומבקשים ממנו לגשת לגינה ולשפוך שם את תכולת הבקבוק,
“לפעמים אין אפשרות להגיד דבר כזה, שכן אולי הוא ייפגע, או בגלל שווי הבקבוק יסרב לשפוך את הוויסקי. הפתרון במקרה הזה, לקחת את הוויסקי (ולכוון שלא לקנות אותו בלקיחה) ולכסות אותו, ולאחר שהאורח עוזב לשפוך את תכולתו בגינה”.
את רבה של מדריד הרב משה בן דהאן קשה לתפוס בימים טרופים אלה. בין ברית לפדיון, בין הכשרת עופות ושחיטת הבשר הצלחתי לדבר איתו.
בקהילה המונה כשש מאות משפחות, ההכנות לפסח בעיצומן.
“בפסח מתגלה עוצמת העם היהודי”, מעיד הרב בן דהאן. “כולם ללא יוצא מן הכלל מקפידים הקפדה יתירה בפסח”.
אנשי הקהילה שלו נמנעים אפילו מלקנות מוצרים קפואים, העופות והבשר נשחטים במקום בשחיטה מהודרת, חבילות רבות של קמחא דפסחא, “עזר לדלים”, מוצאות את דרכם אל בתי המשפחות הזקוקות לתמיכה.
מחיר המצות כפול מבכל מקום אחר, מה שמייקר את הוצאות החג.
נשות גיל הזהב של הקהילה מסתערות בערב פסח על המטבח המרכזי של הקהילה שהוכשר במיוחד עבור חג הפסח, והן בעצמן מכינות את החרוסת. החרוסת, מעשי ידיהן, מחולקת בצנצנות לכל משפחות הקהילה, וחלקו הגדול נאכל בסדר המרכזי.
צמד-המילים “סדר מרכזי” מציתה את מתג הזיכרון אצל אשתו הרבנית.
“ליל הסדר המרכזי שנערך אצלנו מדי שנה הוא מחזה מדהים”, היא מנסה לתרגם את התחושות הרוחניות שמתלוות לאירוע רב המשתתפים.
“בשנים הראשונות לשהותנו במקום ערכנו את הסדר אצלנו בבית, אולם עם הזמן המקום נעשה צר מלהכיל, והעתקנו את מקום הסדר למרכז קהילתי. תיירים רבים מתקשרים שבועות קודם לחג הפסח ומשריינים לעצמם מקום”.
הסדר המרכזי נערך במשך שני לילות, והוא כולל הכל,
ואם אפשר למצוא סממן המסמל יותר מכל את יופיו של הסדר המרכזי שנערך במדריד, היא מצביעה על התפריט.
“בעלי הרב למד בישיבה אשכנזית, ואילו אני גדלתי בבית ספרדי, ולכן המנה הראשונה שמוגשת לשולחן היא מנה בעלת ניחוח ומרקם ספרדי ואילו המנה השנייה אשכנזית”. זה אולי היה מעורר השתאות או אפילו שמץ של גיחוך, רק שאחד האורחים שחזר בתשובה אחרי שהשתתף בארוחת החג מצביע על המנה השנייה כאחראית לתפנית…
“כשצלחות מרק העוף מעוטרות בקניידלך מסורתיים יצאו מן המטבח והוגשו לאורחים, נדהמנו”, משחזר הרב בן דהאן.
“אחד האורחים ישב מול צלחת המרק ופרץ בבכי נסער. הוא בכה כמו ילד קטן. מיד ניגשתי לברר מה אירע לאורח שגרם לפרץ דמעות שכזה. לאחר שנרגע הוא סיפר לנו כי המרק הזכיר לו את טעם המרק של סבתא שלו, המרק עם הקניידלך אותם אכל אצלה כילד קטן. שנים חלפו מאז, הוא התרחק יותר ויותר מהקשר היחיד שהיה לו עם העם היהודי. והנה, דווקא כאן בספרד, כשהחליט לחגוג עם יהודים בני עמו את סדר ליל הפסח, הוא קיבל תזכורת מאין בא ולאן הוא הולך…”.
וכן, אותו אורח הלך משם היישר אל שורשיו היהודיים, וחזר לכור מחצבתו.
מקרה נוסף נחרת אצלם, והם מקווים כי השנה לא יחזור על עצמו, שכן הם משתדלים להיערך בהתאם.
“ערב ליל הסדר, האולם היה עמוס באנשים. מהמטבח הגיעה ההוראה כי אי אפשר לקבל אורחים נוספים, אפילו עוד אדם אחד. אין מנות. הכל תפוס ומלא”, מספרת הרבנית.
והנה, אל האולם נכנסו זוג יהודי אמריקאי מלווה בבנם.
“אנחנו מבקשים להצטרף לסדר”, בקשו.
“הלוואי ויכולנו לקבל אתכם, אין מקום, אין אפילו מנה אחת מיותרת במטבח”, השבתי להם בצער אמיתי.
אבל הבן שלי לא ויתר, “אמא, אני לא מבין, הרי זה כל מהות הסדר, ‘כל דכפין ייתי ויפסח…’.
“זה פשוט לא יתכן”, המשיך הבן שלי ללחוץ. רצתי מהמטבח לאולם, ולא הצלחתי למצוא פתרון, פשוט אין עוד מנות.
ניסיתי להילחם, אך התשובה השלילית היתה חד משמעית.
הבן שלנו לא ויתר. בעיניו, לשלוח משפחה המבקשת לחגוג את ליל הסדר ריקם לא נראתה לו הגיונית.
“אמא, אני מוותר על המנות שלי, אסתפק באכילת מצה, שהם יתחלקו עם המנה שלי בין שלושתם”.
הם הודו לנו נרגשות, אני גם התרגשתי וכמובן הסתדרנו, התחלקנו עם המנות כדי שהבן שלי גם ייהנה מסעודת חג.
מספר שבועות לאחר אותו ליל הסדר, התקבלה בביתנו מעטפה גדולה.
במעטפה מכתב מרגש, הזוג האמריקאי הודה לנו ובעיקר לבן שלנו. הם סיפרו כיצד המעשה שלו הרטיט אותם, הם שלחו צ’ק מכובד עבור הקהילה ומכתב תודה מרגש עבור הבן שלנו. ישבנו ובכינו ממש כשקראנו את המכתב שלהם”.
קיבוץ הגלויות שמאפיין את ליל הסדר במדריד,הוא גאוות הרב במקום.
“כאן בסדר המרכזי אין הבדלים בין עדות”. את הסדר הוא מדריך בשלוש שפות. ישראלים רבים המטיילים באזור, חלקם אינו שומר מצוות, מקפידים להגיע לסדר המרכזי. כולם רוצים להיות חלק מהעם היהודי, ואת הניצוץ אנחנו משתדלים להדליק כאן בשולחן עם כוסות היין והמצות.
ואיך אפשר לספר על הסדר המרכזי מבלי לספר על הריקודים הסוערים שנערכים באולם לאחר הסדר, השירים והתפילות?
“אנחנו כאן 21 שנה”, אומרת הרבנית, “גידלנו כאן את חמשת ילדינו. יש במקום בית ספר יהודי המונה ברוך ה’ כשלוש מאות ילדים. במקום מסעדות כשרות. אבל, התפילה שלנו שבוקעת רקיעים בעיקר לאחר ליל הסדר, הוא התפילה והשירה של כולנו”.
