בעיר ויניצה שבאוקראינה, החלו חפירות בבית הקברות היהודי בעיר, כך מתריע מרכז רבני אירופה.

הרב שאול הורוביץ, רבה של ויניצא, יצר קשר טלפוני עם יו”ר אגף בתי עלמין וחבר נשיאות מועצת רבני אירופה הגאון הרב אברהם יפה שלזינגר, ודווח לו על התדהמה שפקדה את הקהילה היהודית במקום, כאשר בבית העלמין היהודי החלו בעבודות פינוי הקברים בנסיון להקים על בית העלמין העתיק בנין רב קומות.

למקום הגיע גם הרב ישראל מאיר גבאי, יו”ר אגודת אהלי צדיקים. לדבריו, מצבות ועצמות מתגלגלות בין ערמות העפר שהוצאו מאזור הבניה. בבית הקברות שוכנים רבים מגדולי ישראל, וביניהם הרה”ק ר’ איסר ישראל בן ר’ וואלף, בעמ”ס “שער משפט” על השו”ע.

הרב גבאי מציין כי לאחר פירוק ברית המועצות והקמת אוקראינה העצמאית ב­1992 הוקמו בעיר מספר ארגוני תרבות יהודיים. בנין בית הכנסת המרכזי בעיר הוחזר לקהילה על ידי השלטונות. אולם דווקא לאחר שרוב היהודים עזבו את העיר – היהודים “עלו לשלטון” בעיר. ב­1992 נבחר לראשות העיר דוד דבורקיס היהודי. גם מחליפו בתפקיד, ולדימיר גרוסמן, הוא יהודי. “וזה לא עוזר לנו הרבה”

הרב שאול הורביץ, מספר על הניסיון שלו כרב המקום מלפני תקופה להגיע להסדר עם ראש העיר שכל הבית העלמין העתיק יעבור לרשות הקהילה והרב, ואכן היתה הסכמה כזו, אך התברר שאיש עסקים יהודי המתגורר בויניצה יצר קשר עם ראש העיר לתכנן ולהקים בשטח בית העלמין בנין רב קומות ולעשות מכך עסק של נדל”ן.

יצויין, כי העיר ויניצה היא בירת מחוז ויניצה באוקראינה, ומתגוררים בה כ­450 אלף תושבים. בשל התרחבות העיר, ניצב כיום בית הקברות במרכז העיר, על שטח שנחשב לשטח נדל”ני יקר מאוד.

כאשר הגיע הרב הורוביץ לבית העלמין, ראה כי החפירות בבית הקברות כבר החלו באישור העיריה, וביוזמת ראש העיר. מצבות ועצמות מתגוללות שם בין ערמות עפר ואשפה. הוא פנה, כאמור, לאגף בתי העלמין במרכז רבני אירופה שהזעיק את הרב דוד שמידל, יו”ר אתרא קדישא במטרה להפעיל לחץ משותף לעצירת החפירות. במקביל, שוחח הרב גבאי עם שגריר ארה”ב באוקראינה, שהבטיח שיעשה כל שביכולתו על מנת לעצור את החפירות.

בתוך כך, הקהילה בויניצה הפנתה שאלה הלכתית אל גאב”ד דק”ק מחזיקי הדת ז’נבה, הגאון רבי אברהם יפה שלזינגר, בקשר לשקים עם עצמות הקברים שרוכזו במקום. הגר”א יפה שלזינגר הורה להמתין עד להחלטה סופית של העירייה, כדי למנוע בזיון נוסף של הקבורים במקום.

בהסעות שאורגן לבקשת הרב גבאי ואגודת אתרא קדישא, יצאו גם כמה עשרות מחסידי ברסלב, השוהים באומן לרגל ער”ח ניסן, לוויניצה, על מנת למחות שם על חילול בית הקברות.

בעקבות הפגנות במקום ובלחצו של האיחוד האירופאי, נערכה פגישה של אנשי אתרא קדישא ביחד עם ראש העיר שמחו על חילול בית הקברות בשל האישור שניתן ע”ע העיריה. בתום השיחה הסוערת הוציא ראש העיר צו המורה להקפיא את כל עבודות הבנייה במקום, עד לבירור העניינים.

למחרת, ביום שישי, הגיע למקום הרב הורוביץ ונדהם לראות שנמשכת העבודות במקום. הוא פנה שוב לראש העיר והעמיד אותו על העובדות, שלמרות הוראתו להפסקת העבודות, הן נמשכות בכל עוצמתן. ראש העיר השיב שיישלח למקום פקחים שיתנו הוראה על הפסקת העבודות. עד כניסת השבת שהה שם הרב הורוביץ כדי לוודא שהעבודות לא תימשכנה.

מיד במוצאי שבת יצאה לקייב מארץ ישראל משלחת ובה אנשי אתרא קדישא בשיתוף עם אנשי מרכז רבני אירופה כדי לעמוד מקרוב ולהביא את חלקי השלדים והעצמות לקבורה.

ביום ראשון עמלו שעות ארוכות לאסוף מהמקום את כל שלדי האדם ולהביא את העצמות לקבורה. המחזה היה מזעזע, כאשר שקים כבדים של עצמות הובאו למקום מנוחתם.

לאחר מכן נערכה שוב פגישה עם ראש העיר כדי להבטיח שהמנופים וכלי העבודה יילקחו מהמקום והכל יעבור לרשות הרב המקומי הרב שאול הורוביץ.

‘ויניצה’ נמצאת במישור פודוליה, דרך העיר זורם הנהר הבוג הדרומי. העיר מרוחקת כ-260 ק”מ מהבירה קייב וכ-430 ק”מ מעיר הנמל אודסה.

משפחות יהודיות ראשונות התיישבו בעיר באמצע המאה ה- 16. בשנות הזעם ת”ח ת”ט, עם כיבוש העיר על ידי הקוזקים של חמלניצקי, נרצחו כל יהודי העיר שלא הצליחו להימלט. ונקברו בבית הקברות היהודי בעיר. לאחר תום המרד של חמלניצקי שבו היהודים להתיישב בה. הקהילה היהודית בעיר גדלה בצורה מתמדת. ובשנת תר”ח כבר התגוררו בה כ-4,000 יהודים.

גל הפרעות ביהודים ששטף את אוקראינה בשנת תרצ”ה, לא פסח על יהודי העיר. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה סבלו יהודי העיר מרדיפות, מעשי שוד, ביזה ופוגרומים, ההרוגים נקברו בבית הקברות היהודי בעיר. בתקופת השיא, חיו בעיר ויניצה 33,150 יהודים (כ-38% מאוכלוסיית העיר).

עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות גויסו כ-9,000 מיהודי העיר לצבא. חלק מהיהודים הצליחו להתפנות לשטחים המזרחיים של ברית המועצות וכך לשרוד את המלחמה. הגרמנים כבשו את העיר ב-19 ביולי 1941. מיד הוקם גטו ליהודי העיר, שלא שרד זמן רב. כבר בראש השנה תש”ב נרצחו רוב תושבי הגטו (כ-25,000 איש) ביער הסמוך לעיר על ידי הגרמנים ומשתפי פעולה אוקראינים. היהודים המעטים שהושארו בגטו על ידי הגרמנים והועסקו בעבודות כפייה נרצחו בחודש אב תש”ב.

לאחר תום המלחמה חזרו היהודים, שהצליחו להימלט מידי הנאצים, לעיר וחיי הקהילה חודשו. בין השנים תש”ו-תש”ט פעל בית כנסת אחד בעיר, אך הוא נסגר על ידי השלטונות. בשנות ה-90 עזבו מרבית היהודים את ויניצה ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית, קנדה או גרמניה. ובשנת תשס”א נשארו בויניצה רק כ-1,700 יהודים.