לקראת יום הדין – יום החשבון

א. איתא בחז”ל, ילקוט שמעוני (תהלים רמז תש”ג) לדוד שפטני ה’ כי אני בתומי הלכתי (תהלים כ”ו-א’), כתוב אחד אומר אל תבא במשפט את עבדך (תהלים קמ”ג-ב’), וכתוב אחד אומר שפטני ה’. (ולכאורה הכתובים סותרים זה את זה) וע”ז משיבים חז”ל, בתירוץ השלישי, דבר אחר, עד שלא תגמר שפטני ומשנגמר אל תבא במשפט. ובהגהות זית רענן לבעל המגן אברהם (שם אות ס”ח) הביא הגירסא, עד שלא נגמר הדין שפטני, ומשנגמר הדין אל תבא במשפט את עבדך. ודברי חז”ל אלו צריכים ביאור, דהרי אחרי גמר הדין מה שייך עדיין משפט, שעל זה מבקש דוד המלך אל תבא במשפט את עבדך, הרי כאמור מדובר אחר גמר הדין ומה יש עוד לשפוט?

ב. איתא בש”ס ר”ה (יז ע”ב) רב אלעזר רמי, כתיב ולך ה’ חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, (וגם כאן לכאורה סתירה דאם תשלם כמעשהו, אין חסד) וע”ז מפרק ר”א, בתחילה כי אתה תשלם כמעשהו, ולבסוף ולך ה’ חסד. ויש עדיין להתפלא על מאמר זה, דהרי באם ה’ עושה חסד, הרי אין תשלומין, ואם יש תשלומין אין חסד. ומלבד זאת עוד קשה, הרי לפי דרש חז”ל הסדר בפסוק אינו כנדרש בדרשה, דהרי הכתוב מתחיל בלך ה’ חסד וגו’, ואילו הדרשה הופכת את הסדר בתחילה אתה תשלם לאיש כמעשהו. וכבר תוס’ במקום התעוררו בזה ועי”ש מה שפירשו (שם ד”ה בתחלה).

ג. איתא בחז”ל ר”ה (לב ע”ב), אמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה רבש”ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר”ה וביום הכיפורים, אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה? גם בדברי חז”ל אלו צריך ביאור, בשלמא ספרי חיים לחיי, מובן, אך ספרי מתים מדוע, הרי ידוע כי במתים חופשי כיוון שאדם מת נעשה חופשי מן המצוות (ירושלמי כלאים פ”ט ה”ג, ועיין בגיליון הש”ס למרן כק”ז הרע”א כתובות קג ע”א), וא”כ מה הכוונה שספרי מתים גם הם פתוחים לדין. לפנינו – מאמרי חז”ל מוקשים, ונראה לבאר אותם ברעיון מוסרי אחד כדלהלן.

ד. איתא בש”ס ברכות (י’ ע”א), אמר ר’ יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך, שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם, מידת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו, והקב”ה מבלה מעשיו. כלומר אנו כצל ימינו על הארץ, והמעשים אשר אנו עושים כאן עלי אדמות, יש ויאריכו ימים רבים על הארץ ואנו עושי המעשים כבר מזמן לא נהי’ כאן, הוה אומר מעשיו של האדם מבלין אותו כלומר, חיים אחריו. יש מעשים טובים ויש מעשים רעים, אדם שעשה בימיו מעשים טובים ופעל למען הכלל, עשה פעלים לתורה לעבודה ולגמילות חסדים – עמודי העולם, בבוא עת פקודתו, כאשר מלך יעמיד במשפט כל היצורים הבאים לפניו, בודאי נוקבים לו שכרו בעולם הגמול ועל פי פועלו ישולם לו, עם כל זה בר”ה יום הדין לכל באי העולם ישוב פנקסו להתבקר. ואם יימצא שפעולותיו ומעשיו עשו פירות, ממנו ראו וכן עשו, אחרים גמרו מה שהוא החל, בהכרח שגם לאחר ימיו ושנותיו והוא כבר בקבר יקבל גמולו על מעשיו שעדיין עושים פרי חדש, ומדי שנה בשנה תשוב נשמתו להיות נידונת על מעשיו האם יש בהם השפעה, וכך ילכו הצדיקים גם בעלמא דקשוט מחיל אל חיל וכמו שמובא ברש”י פר’ בחוקותי על הכתוב, “והתהלכתי בתוככם” (ויקרא כו-יב) אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם.

ה. וכמידה טובה כך גם במידת הפורענויות. כל חוטא, באם חטאיו הם בבחינת חוטא ומחטיא עדיין את הרבים, ועדיין מלמד במעשיו הרעים את הבריות, תתבקר נשמתו בכל שנה ושנה גם לאחר תום ימיו ושנותיו, לשלם על כך. ורעיון זה בתוכנו המקורי הוא מפי הגאון רבי יחיאל העליר בעל שו”ת עמודי אור הגאב”ד סוואלק במדינת ליטא. ולפי זה יתבארו דברי חז”ל, ספרי חיים פתוחים לפניו, אך לא זאת בלבד, אלא גם “ספרי מתים” פתוחים לפניו יחד עם ספרי חיים ושני הספרים מתבקרים, גם ספרי המתים אשר כבר מתו עד כמה יש להם חלק במעשיהם של החיים כיום, והבן.

ו. ולכן עלינו לדעת, כי יש לתת את הדין על עצם המעשה באשר הוא שם, ויש דין שני, על תוצאה מן המעשה אשר עשה, מפעולה אשר פעל המעשה על אחרים, והשפיע עליהם, בין לזכות ובין לחובה, ואין שניהם באים כאחת, רק האחד “הדין” בא בשעת מעשה, והשני, בא לאחר זמן. ולזאת ייקרא לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כמאמר עקביא בן מהללאל (אבות פ”ג מ”א), דין על הפעולה עצמה ו”חשבון” על התוצאה מן המעשה, וזאת גם לאחר שאדם עזב את העולם הזה למנוחות, יש והוא עוזב לאחרים לאנחות כאשר מעשיו שמבלים את חיותו, עדיין פועלים פעולתם כאן על החיים אשר חיים עדנה, וזהו ה”חשבון”.

ז. והאמת היא שהפחד היותר גדול הוא ה”חשבון”. כי מי יעמוד בפני חשבון התוצאה של ההשפעה שנובעת ממעשיו של האדם, או מן הפירוש המסולף שפירשוהו בני אדם לאותה מעשה, והכל ייזקף לזכותו או חובתו של עושה המעשה, וכאמור גם באם הוא כבר שבק חיים לכל חי. ולפעמים האינטרפרצי’ של בני אדם למעשה של פלוני או אלמוני, היא כ”כ מסולפת עד שמורגש שאלה הפוחזים רוצים להיתלות באילן גדול ולהכשיר כל תועבה. ומזה יפחד כל ירא אלוקים איך יפרשוהו בני אדם, וכמו שמרן הכתב סופר המליץ על דברי רבי יוחנן בן זכאי שאמר לפני הסתלקותו, ואיני יודע באיזה דרך “מוליכין אותי” תלמידי על ידי הנהגתם (ראה ש”ס ברכות כח ע”ב).

ח. ואולי לזאת יחרד דוד המלך. כי על הדין עצמו, על המעשה עצמו, לא פחד. שהרי לדעתו לא היה בו חטא, וכמבואר בחז”ל (שבת נו, כתובות ט) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, ולכן אמר אני בתומי הלכתי, אך מן החשבון, ממה שילמדו בני אדם ח”ו ממני להכשיר מעשיהם ויתרגמו בלתי נכונה את מעשי כנ”ל, וירצו להיתלות בי, כדי להכשיר מעשיהם, מזה פחד מן התוצאה.

ט. ולכן אמר דוד המלך, מחד לגבי עצם הדין “לדוד שפטני ה'”, אין אני ירא מן המשפט, אני מוכן להתבקר, אני מוכן להישפט, כי יודע אני שאני זך וישר, בתומי הלכתי. וזה הכל לפני גמר דין, וכאמור ע”ז שפטני ה’, אך לאחר גמר הדין, מה ואיך ילמדו ממני הבריות על האחריות לאחר מעשה, איך יובנו דברי מעשי ופעולותי, על זה, אל תבוא במשפט את עבדך, וזו הכוונה בחז”ל “לאחר גמר דין” והבן.

י. ולכן מדויק להפליא מאמר חז”ל בש”ס שבת (נו ע”א) אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה רק בדבר אוריה החיתי, עי”ש הגהות הב”ח (אות א’). וגמרא זו צריכה לכאורה ביאור, כי דומה הדבר למי שיאמר עליו הלה הינו מדקדק במצוות רק יש לו חסרון אחד, מחלל שבת הוא…, הרי פשוט שעניין אוריה החיתי ובת שבע לאו מילתא זוטרתא היא, וא”כ איך אומר רב שכשתעיין בדוד המלך לא תמצא בו רק עניין אורי’ החיתי, וכי זה עניין קטן, אתמהה? ולפי דברינו לעיל, שפיר, כי חז”ל דייקו לומר “בדבר” אורי’ החיתי, והכוונה שאפילו עצם העניין של אוריה החיתי ובת שבע אינו ולא כלום, וכמו שדוד מעיד על עצמו ואני בתומי הלכתי, אלא יש עניין של “דבר” אוריה החיתי, מה יאמרו הבריות, פוק חזי מה עמא דבר, וע”ז מתאים התיבה “רק”, כי אכן רק מה יאמרו הציבור לאחר גמר דין איך ילמדו ממני מן המעשה הזה איך להתנהג, ע”ז יחרד ליבי. וע”ז אמר דוד אל תבא במשפט את עבדך.

יא. ועל זה ידאג כל רב ומנהיג לעדתו, כל משפיע ציבורי, יהסס איך יפרשו הקהל ההמון, את מעשינו. יכול להיות שעצם המעשה או הפעולה התקבלה ללא עוררין, אך התוצאה של הפעולה לוקה בערפל, יכול מאד להיות שאנו עומדים בבקורת על גופא דעובדא, אך לתוצאות, לחשבון, איך יתפרשו מעשינו ואפילו לאחר מאה ועשרים. ואכן כל רב ומנהיג עליו לעשות חושבים ולכלכל צעדיו הדק היטב שלא יתפרשו פעולותיו או מעשיו שלא בצדק, וילמדו מכך ויתלו עצמם במנהיג, וכמובן האחריות בזה היא עלינו. ועל זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (משלי יח), על התוצאה ממעשיו, ועל זה ביקש דוד המלך אל תבא במשפט את עבדך.

יב. ולפי זה יתפרש גם מאמרם במסכת ר”ה (יז הנ”ל), דעל עצם המעשה אתה תשלם לאיש כמעשהו, לטוב או למוטב, ועל כך אפשר לעמוד לדין, אך על התוצאות שהוא כנ”ל החשבון, אומרים לנו חכמינו שעל זה נאמר לך ה’ החסד, מתחילה, כלומר בדין הראשוני על עצם המעשה כמו שהוא בשעתו ומקומו כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, אך לבסוף, בהגיע תור החשבון אז לך ה’ חסד, אז רק בחסד יכון כסאך, שאם לא כן לא יצדק לפניך כל חי.