“אין לי ספק כי אילו היה הרב קוק זצ”ל חי בדורינו ‘ לא היה מתיר את ה’היתר מכירה’ שהתיר בשעתו”

בין הדרשות, השיעורים וההרצאות שגדשו את ‘כנס הכשרות’ שנערך בבודפסט, אין ספק שאחת הדרשות שהצליחו להטביע חותם של ממש היתה זו שאותה השמיע אורח הכבוד מירושלים, הגאון רבי יוסף אפרתי שליט”א. סוף סוף, לא בכל יום מזדמן לרבני הקהילות האירופאיות לשמוע את דעתו של מרן הגרי”ש אלישיב שליט”א בשורה של נושאים העומדים על הפרק, ומ’כלי ראשון’.

אין פלא שהדברים, דעת תורה מזוקקת וצרופה, שהושמעו בצורה רהוטה וקולחת מפיו של מי שנחשב לנאמן ביתו של ומי שיוצק מים על ידו מזה תקופה ארוכה – הצליחו להותיר רושם עז על הכינוס ומשתתפיו.

כמי שעוסק בעיקר בתחום המצוות התלויות בארץ – אחרי הכל הרב אפרתי עומד בראש ‘ביהמ”ד להלכה בהתיישבות’ ובמסכתות שבסדר זרעים הוא מתהלך כבתוך שלו – היה ברור שהמשא יתמקד במצוות התלויות בארץ בכלל ובנושא השמיטה בפרט. מדובר בנושאים שמועטים הם הרבנים ששולטים בהם בארץ, קל וחומר בחו”ל שם נושאים אלה אינם מונחים בקרן אורה. וזה היה אכן המיתוס הראשון שנופץ: לפתע התברר כי גם בני חו”ל יכולים להכשל באיסור אכילת טבל או ספיחין (בפירות, ובעיקר משקאות מבוססי פרי, המיוצאים מישראל לחו”ל), ואי המודעות עשויה לגרום להם להיכשל בעת שהם מבקרים בארץ ישראל. המשימה, מתברר, מוטלת על כתפי הרבנים שנדרשים להבהיר את המצוות והאיסורים לבני קהילות הגולה.

אך המשא – שהתמשך על פני פחות משעה – הצליח גם ליגוע בתחומים נוספים, כמו תפקידו של רב מכשיר, הזהירות שיש לנקוט בעת הכשרת מפעל ועוד. בשעות הבאות ינסו הרבנים להציל מפי הגר”י התייחסויות נוספות ליתר הנושאים שדרשו מענה, כך שהמשימה שהוטלה עלינו ‘לתפוס כמה דקות לריאיון’ לא צלחה על אף כל המאמצים. רק ברגע האחרון, בעודו על המזוודות וכאשר המונית לנמל התעופה כבר ממתינה בחוץ, הצלחנו להוציא לפועל את הראיון שאמנם אינו משתרע על יריעה רחבה, אך במבט מעמיק נגלה שהוא ממצה, מקיף ומתייחס מנוקדת מבט תורנית-רבנית לנושאים רבים העומדים בימים אלה על הפרק.

כינוס לשם שמים

הרב טרח והגיע לכנס הישר מארץ ישראל. האם יש מקום ליוזמות של כנסי כשרות מסוג זה?

“אין לי ספק שהרבנים שהשתתפו בכנס יפיקו תועלת רבה מהכינוס הנוכחי, הם ובני קהילותיהם. תועלת שגם אם איננו מזהים אותה כעת, אך נוכל למדוד אותה לאחר זמן. ככלל, תמיד כאשר נפגשים רבנים והם מעלים לדיון נושאים תורניים, הדבר מביא לתועלת רבה. “איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק”, הדברים נכונים בכל תחום אך הם נכונים שבעתיים בכל הנוגע לכשרות. זהו תחום שככל שנדון בו ונבקש להרחיב בו, תמיד נמצא שישנם היבטים ונושאים שאינם בהירים דיים והישיבה המשותפת יש בה כדי לשפוך עליהם אור.

כמו מה, למשל?

הדוגמאות אינן חסרות. מנקודת המבט שלי הרי שכל נושא המצוות התלויות בארץ נחשב לגבי חלק מהרבנים כ’מת מצווה’. היו רבנים שניגשו ואמרו לי בפה מלא שלא היה להם שמץ של מושג לגבי העובדות שהעלינו ואשר מהן עלה שגם בחו”ל אפשר להיכשל ולעבור על המצוות התלויות בארץ. הם גרים בחו”ל ומתבססים על נקודת הנחה מוטעית ששם אין לחשוש לדינים אלה, ולא היא. לכל הנושא של שמיטה והיתר מכירה היתה התייחסות מוטעית ש’הדבר לא נוגע לנו’ בדיוק כפי שדיני פורים המשולש לא נוגעים להם. בכנס התברר להם שהדבר נוגע גם נוגע.

בכלל, כאשר מתקבצים להם רבנים מתוך רצון לשמוע והם נחשפים לדברי ולפסקי גדולי ישראל זי”ע ויבלחט”א, אין ספק שלדברים יש השפעה רבה ותועלת עצומה. ראינו זאת בהזדמנויות רבות וראינו זאת גם כאן. יש לברך על כינוסים מעין אלה ולקוות שהם רק יתרחבו ויתפשטו.

במה מתמקד ה’בעל דבר’?

אם הוזכרה השמיטה. קשה להתעלם מהרושם שיש, שניתן היה, לו היתה הסברה טובה יותר, להגיע למספר גדול יותר של חקלאים שישמרו שמיטה. האם אין מקום לבדוק ולמצוא היכן ובמה טעינו?

יתכן שטעינו פה ושם אך בעיקרון יש לזכור להודות לקב”ה על הקיים. יש להודות על מה שהשגנו בגשמיות וגם ברוחניות, ובנידון דידן – ברור שעצם הדבר שבארץ ישראל ישנם כיום מאות חקלאים שהשביתו שדותיהם כדת וכדין והם מקיימים את מצוות ‘ובשביעית תשמטנה ונטשתה’ בכל פרטיה ודקדוקיה, שדבר זה גורם לנחת רוח מרובה במרום.

ולשאלה – האם לא ניתן היה להגיע ליותר? ברור שאפשר היה. רבי אליהו גוטמכר זצ”ל רבה של גריידיץ שהיה תלמידו של הגר”ע אייגר זצ”ל כבר אמר בדורו שה’בעל דבר’ לא ירפה מהשמיטה שכן השמיטה מכריזה ומגלה את אדנותו של הקב”ה, וה’בעל דבר’ אינו יכול לסבול זאת.

אך לטעמי יש להסתכל על חצי הכוס המליאה. אחרי הכל יש לזכור כי הניסיונות כיום אינם פשוטים כלל. בניגוד לעבר שאז נדרש החקלאי להשבית כמה חלקות, כיום הפך התחום לריכוזי וכל חקלאי מחזיק ברשותו קרקעות בהיקף של מאות ואלפי דונמים, הוא מתחזק צי של כלים כבדים ושל עובדים, הוא משלם משכנתאות על הציוד, וההשבתה עבורו היא השבתה של מפעל ענק במשך 360 יום בשנה. לא מדובר בויתור על הכנסות לבד אלא בשנה שבה ישנן הוצאות והשקעות בלי לצפות להכנסה. זהו ניסיון לא פשוט שקשה מאד לעמוד בו וכל חקלאי המשבית שדותיו הוא אכן ‘גיבור כח עושה דברו’ בכל המובנים.

בדרשתו של הרב הודגשה הזהירות שבהיכשלות במאכלים שיש בהם חשש שביעית, כאשר גם בני חו”ל נדרשים לגלות זהירות שלא להיכשל. האם אין כאן חומרה יתירה? הרי ישנם מקומות ומקרים מסויימים בהם התירו חלב עכו”ם, מדוע כאן לא יסתמכו לפחות בחו”ל על ההיתר מכירה?

המשל כלל אינו דומה לנמשל. חלב עכו”ם עוד אפשר להתיר שכן אפשר להסתמך על כמה גדולי עולם שהתירו – במקרים מסויימים – שימוש בחלב עכו”ם כאשר אין ברירה אחרת. ישנן תשובות שעליהן אפשר להסתמך וישנם אופנים להיתר. אך אכילת ספיחין? הרי כל רבותינו שבארה”ק סבורים שההיתר שניתר היה רק לצורך שעה וכיום הוא אינו ראוי לצור על פי צלוחית.

מרן הגרי”ש אלישיב שליט”א, כבר גילה דעתו, דעת תורה, שבזמנינו אין להסתמך על היתר מכירה. כפי שהוזכר, הרי שכאשר עמד על הפרק נושא בחירת רב ראשי לישראל, הורה מרן לתמוך ברב שיביא סוף לביזיון ההיתר המכירה. והדברים מבהילים: הרי אין לנו שייכות למוסד הרבנות הראשית, ועם זאת מצא מרן שליט”א לנכון לצאת מגדרו והדבר מלמד על החשיבות שרואים גדולי הדור בהחזרת עטרת השביעית כהלכתה ליושנה. יתירה מזאת, אין לי ספק שאילו חי הגראי”ה קוק זצ”ל בזמנינו, היה הוא יוצא נגד ה’היתר מכירה’ שאותו התיר בשעתו ומשום מעשים שהיו. כך שאין כל מקום לבוא ולהקל בדבר שהתורה אסרתו וחז”ל החמירו בו עד כדי כך שגזרו על ‘דומה לדומה’ באופן שכמעט ולא מצאנו זאת באיסורי תורה אחרים.

ובכל זאת, כאשר נתקלים בקהילה שבה קיים חוסר מודעות בסיסי לנושא, האם לא נאמר ‘מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין’?

למה שנתיר לו שביעית, הרי קודם לכן אפשר להקל אכילת בשר שלא נמלח כראוי. יש יותר סיבות להקל בדם שבישלו מאשר בספיחין. בהקשר זה אזכיר שבעבר, בתחילת דרכי בתחום המצוות התלויות בארץ, הסרתי הכשר לחנות שנמצאה מכשילה את הרבים באכילת טבל. כמה דורשי טובתו של המוכר מיהרו לעלות למרן הגרי”ש אלישיב שליט”א והתלוננו על הצעד החמור. אמר להם מרן: ‘ומה היה קורה אילו היה מוכר בשר והיה נתפס מכניס בשר שאינו גלאט? הרי אז היו נסתמים פיות כל מליצי הזכות למיניהם. והרי דברים קל וחומר – הרי בדם שבישלו יש מחלוקת ואפשר להקל אך לא כן בתרו”מ, שם אין מי שמתיר’.

חשוב לזכור ויש להדגיש זאת שוב ושוב: כל גדולי ישראל סבורים שכיום לא ניתן להתיר את ההיתר מכירה. גם גדולי ישראל שהתירו זאת בשעתו, הגאון רבי יצחק אלחנן והרב קוק, התירו זאת לשעה ולא לדורות. מי שאומר אחרת אינו אלא טועה ומטעה.

ומה בנוגע לנו, בני ארץ ישראל, האם ישנה עדיפות לרכוש פירות מ’אוצר בית דין’ ולהימנע מפירות נכרים?

ברור שיש עניין מיוחד לחזק ידי שומרי שביעית ולרכוש מפירות אוצר בית דין. עם זאת, ישנם יהודים שאיסור קניה מעכו”ם נוהג מבחינתם רק בשנה השביעית… במשך שש שנים הם קונים מהערבים הכל, גם מוצרים יקרים יותר מפירות ורקות, ורק בשנה השביעית הם משמיעים קול צעקה על מתן דריסת רגל לנכרים בארץ ישראל.

אולם, גם כאשר רוכשים מאוצר בית דין יש לבדוק קודם לכן ולוודא שאכן מדובר באוצר בית דין ולא שהוא לא יהיה אלא ‘כביש עוקף’ לאיסור שביעית שבו נותנים לחקלאי ברירה לבחור בין עבודה בהיתר מכירה או אוצר בית דין. יש לדעת שאכן מדובר באוצר בית דין אמיתי ולא בכזה שאינו אלא מתחזה, ויש לברר ולשאול היכן וממי אפשר לקנות. כפי שבכשרות לא מסתמכים על כל חותמת ומבררים – הרי אין עוף שאין עליו חותמת של ‘כשר למהדרין מן המהדרין’ – הוא הדבר באוצר בית דין.

באים יהודים וטוענים שבפירות נכרי עוברים על איסור של ‘אמירה לנכרי’. סוף סוף אי אפשר להתעלם מכך שהנכרי מגדל את הפירות במיוחד עבור בישראל.

חשש זה לא נולד עכשיו ואשרינו שהעמיד לנו גואל, וכבר לפני שתי שמיטות, לפני 14 שנה, הורה לנו מרן שליט”א את הדרך בה נלך. ככלל, בכל הנוגע למצוות התלויות בארץ, הבעיה העיקרית בפניה אנו ניצבים הוא שאין לנו ‘מסורת’, שכן במשך שנים לא קיימו את המצות הללו מחמת שבעוונותינו גלינו מארצינו, כך שבמקרים רבים נוצרים מכשולים שמקורם באי ידיעה. אך אנו לפני שתי שמיטות שאלנו את מרן שליט”א כיצד לערוך את הסכמי הרכישה מהנכרי והתשובה שקיבלנו היתה שאין לסכם שהנכרי יגדל עבור הישראל את היבול אלא שעליו להמציא לנו את הסחורה, ואין זה משנה לנו מאין יביא את המלפפונים – אם יגדל בעצמו או ירכוש בשווקי חו”ל ויביא לנו. באופן זה אין כל חשש.

הוראה זו קיבלנו בעבר ודבר זה מלמד כי הצועדים לאורם של גדולי ההוראה ניצלים ממכשול. ואגב, בכל המאבקים והמערכות שמתנהלים לאחרונה חשוב להביט ולראות מי הם המובילים את המערכה. יש לבחון האם גדולי הדור הם שעומדים בראש או שה’מעוררים’ אינם אלא מי שדעתם הפוכה מדעת תורה ויתכן שהם מונעים מסיבות אחרות ומשיקולים אחרים.

כיום אנו עדים לניסיונות ‘למסחר’ את השמיטה, דבר שבא לידי ביטוי בגימיק שביקש “למכור” לבני חו”ל ד’ אמות בארץ ישראל…

אין לנו קשר לכך ויתכן שיש כאן אכן ניסיון כפי שהגדרתם זאת ‘למײ·סחײµר’, אך אפשר לראות זאת גם מהיבט אחר. הן ב’צעטיל קטן’ בתפילת הרה”ק הרבי ר’ אלימלך זי”ע נאמר שצריך לראות במעלת חברינו ולא בחסרונם. נכון שיש כאן בעייתיות רבה אך אפשר לראות זאת גם מהפן החיובי. באים יהודים מחו”ל שאין להם דרך לקיים את המצוות התלויות בארץ והם מבקשים לרכוש קרקע ולקיים את מצוות ‘תשמטנה’. אפשר להסתכל על כך כניצול גס אך אפשר לראות כאן את חביבות ארץ ישראל. בעיניי, כל פעולה שיש בה לחזק את המצוות התלויות בארץ מבורכת.

תעודה אינה סוף פסוק

נתמקד בנושא המרכזי של הכינוס – נושא הכשרות. כיום אנו מוצפים ב’הידורים’ כאשר כל מערכת כשרות מדגישה את ההידורים והחומרות אשר אינם מצויים בזולתם. במקרים רבים, יוצא שהצרכן משלם כמה שקלים נוספים רק בשל ההידור שהתווסף ויתכן שאין לו בסיס הלכתי. איך נדע מה הם ההידורים המתבקשים ומה נחשב כחומרה מיותרת שאפשר לוותר עליה?

בימינו ישנה אכן תחרותיות בין מערכות הכשרות השונות ובעיניי יש לכך רק יתרונות. ברור שישנם הבדלים בין המערכות ויש ששמים דגש על נושא כזה ואחרים על נושא אחר, כל רב משיקוליו שלו, אך לבוא ולטעון שכאילו ‘ממציאים חומרות’ – דבר זה אינו נכון כלל. איש אינו מנסה להמציא חומרות שכן כל תוספת הידור כרוכה בתוספת של משאבים ומשגיחים, וכל מי שמצוי בנבכי המערכת יודע עד כמה קשה להשיג משגיח שיבצע את מלאכתו נאמנה, כך שכל הידור שמתווסף הוא כורח המציאות ואי אפשר לתלות זאת בפירות התחרות, שמבורכת לכשעצמה.

בימינו מתרחבת התופעה של מתן הכשר למלונות בחו”ל בימי הפסח. האם במקום שיש לו תעודת הכשר אפשר לאכול ברוגע וללא חשש?

מדובר במשימה מורכבת מאד וברור שלא ניתן להסתמך על כל אחד. לא מזמן הגיע אלי אברך מבני עדות המזרח שהיה בדעתו לצאת למלון בחו”ל והערתי לו שאותו מלון אמנם עומד תחת השגחת מערכת כשרות מהודרת, אך הרב שנותן הכשר למקום לא שם דעתו לכך שהעלאת האש במטבח תהיה בידי ישראל גם לפי דעתו של המחבר ולא רק של הרמ”א. הנה לנו דוגמא לכך שגם כאשר הכל מתנהל תחת השגחה מהודרת וקפדנית עדיין יש מקום לבדוק ולא ללכת בעצימת עיניים.

לסיום, כיצד התרשם הרב מהכינוס הנוכחי?

אין לי ספק שמדובר ביוזמה ברוכה וכי הרבנים שהשתתפו בה יפיקו ממנה תועלת רבה. לכינוס זה יהיה השפעה רבה על כל קהילות אירופה ותחזקנה ידיהם של העומדים בראש ‘מרכז רבני אירופה’ שהצליחו להוציא יוזמה זו לפועל. הרבנים שהגיעו לכאן מכל קצווי אירופה הגיעו מתוך מטרה מוצהרת – לשמוע דבר ה’ זו הלכה, ואני מודה לה’ שהיתה לי הזכות לשאת דברים בפניהם, להשמיע ויותר מכך לשמוע.