יהודים של “לכתחילה”

הגאון רבי חיים מאיר וואזנר שליט”א

רב ואב”ד היוצא דק”ק סאטמר בלונדון, אנגליה
וכעת בארה”ק, יד ימינו של אביו הגדול, פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט”א

הגמרא אומרת בסוף מסכת ברכות (דף ס”ג ע”ב), תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור’ נחמיה ור’ אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. פתחו כולם בכבוד אכסניא ועוד פתח ר’ יהודה בכבוד תורה ודרש (דברים כז) ‘הסכת ושמע ישראל’ עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה. רש”י במקום מפרש שהוויכוח ביניהם היה מה קדם למה, האם הכנסת אורחים קודמת או תורה קודמת.

ב”ה היתה לי זכות גדולה שזכיתי לחיות פה 18 שנה ולהימנות על אחד מעובדי השם באנגליה יחד עם מרביצי התורה כאן. היום כולם מודים שללונדון היתה סיעתא דשמיא מיוחדת שרבונו של עולם השפיע כאן חוט של חסד. במשך השנים התפתח פה עולם התורה והישיבות, כוללים, תת”ים ובתי ספר לבנות, וההתפתחות הגדולה והמדהימה היא חסד ה’.

היסוד להצלחה זו זה מסירות הנפש הגדולה של אנשי לונדון לתורה, לחסד ולהכנסת אורחים ובהיותם חלוצי המחנה בחסד ובמעש”ט. ולכן הקב”ה שילם מידה כנגד מידה, והתורה, החסד והכנסת האורחים גדלו ללא שיעור כאן בעירנו. בתנא דבי א-ליהו (פרק ח’) נאמר כי התורה שעשינו, חסד שעשינו, היא לא מאיתנו, זה הכל מאיתו ית’ והקב”ה שילם לנו כגמולנו ושלח ברכה גדולה לתושבי לונדון.

התנא בסוף מסכת ברכות (שם) מאריך בענין ‘הסכת ושמע ישראל’ הנ”ל והגמ’ מסבירה שאם לא לומדים תורה בחברותא או בשיעורים יש בזה ב’ פירושים, לפי פי’ אחד אומרת הגמ’ שנעשים טיפשים ולפי הפירוש השני שחוטאים ח”ו.

במשנה תורה פרשת עקב נאמר ‘אתם הדבקים בד’ אלוקיכם’ ואחר כך נאמר ‘ולאהבה את ד’ אלוקיכם וללכת בכל דרכיו’, ולסיום נאמר ‘ולדבקה בו’. שואל רש”י הק’ וכי אפשר לומר כן והלא אש אוכלה היא ואיך אפשר להידבק באש? אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם, דהיינו להידבק בת”ח קטנים או גדולים, וזו היא העצה לאהוב וללכת בכל דרכיו ית’ ע”י שמתדבקים בת”ח. זה לא שתלמיד חכם והקב”ה הם ב’ דברים אלא זה דבר אחד – וזו היא העצה המובחרת ואין בלתה.

ולענ”ד הכוונה של הגמ’ בברכות הנ”ל, שאדם צריך להיות זהיר למענו ולמען דורותיו הבאים להיות דבוק בתלמידי חכמים, ושלא יהיה לו שייכות לאנשים שאין בהם לא תורה ולא חסידות ולא מעשים טובים וזה יסוד לכל העניינים.

חז”ל דרשו בפרשת דברים שהקב”ה אמר למשה למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות והתורה אומרת ‘ואשימם בראשיכם’ ורש”י מפרש אשמותם בראשיכם, אם לא תמנו שרים האשמה תהיה בכם. לכן, מורי הוראה, ראשי העדה, מחנכים, דעו לכם יש עול ואחריות של תורה עלינו ואם חס ושלום לא יהיה לנו עול ואחריות, האשמה תהיה בנו. צריך לדאוג שמגיל קטן התלמידים הבנים יהיו דבוקים במלמדים שלהם וכמובן גם הבנות עם מורותיהם וכן הלאה.

האחריות הגדולה ביותר היא על ראשי המשפחות, ההורים היקרים שצריכים לעשות חשבון הנפש מה מכניסים הביתה, איזה אווירה, איזה רוח, איזה יראת שמים. לא מספיק שמכניסים הביתה רק פרנסה ועסקים. אסור לשכוח אף לא לרגע אחד שהאב הוא ראש המשפחה והכל תלוי בו. אם הוא לא יכניס רוחניות זה יפגע בצאצאיו עד סוף כל הדורות, וזה היסוד העיקרי של בית יהודי. וכל זה ע”י שהאב יהיה דבוק לת”ח ואז הוא יכול למלא את תפקידו בתור ראש המשפחה שמראה דוגמא חיובית לילדיו.

האב צריך לדעת ולזכור שהוא ראש המשפחה ולדאוג שבשולחן שבת הילדים ישמעו ממנו סיפור חסידי, הנהגה או הלכה בשו”ע, פירוש מפרשת השבוע, ולא שישמעו ממנו ח”ו ליצנות ופוליטיקה ואם ח”ו לא ינהג כך הוא יהיה בבחי’ אשמותיכם בראשיכם.

הרבי מסאטמר זצ”ל זי”ע היה אומר מליצה שהיא אקטואלית גם בזמנינו וגם ליהודים שלא היה להם קשר אליו, וכך היה אומר: “אידן (יהודים)! אני רוצה יהודים של לכתחילה ולא יהודים של בדיעבד”. והמרחק ביניהם הוא גדול מאוד יכול להיות יהודי שיש לו תפילין עם כל ההידורים ויש לו ציצית כפול שמונה אבל הוא מזלזל בזמן ק”ש ותמיד מחכה לרגע האחרון ורוצה לסמוך על שיטת הגאון ולבסוף מהרגל ומדיעבד יהיו גם ימים שהוא ישכח להגיד ק”ש בזמנה.

יהודים של ‘לכתחילה’ הם יהודים שקובעים עיתים לתורה בזמנים קבועים בבוקר ובערב או שיש להם חברותא בביתם ותמיד יקפידו על זה ולעולם לא יפסידו את הקביעות הזאת ואילו יהודי של ‘בדיעבד’ יאמר ביום הראשון מספר פסוקים ובימים הבאים יהיה פוחת והולך ובסוף עלול להיות שיעברו ימים שלמים שלא יפתח ספר ואף לא ילמד פסוק אחד. זה ההבדל בין יהודי של לכתחילה לבין יהודי של בדיעבד. וישנן עוד הרבה דוגמאות שאני לא רוצה להאריך בהם אבל תדעו שכאשר עושים דברים בדיעבד בסוף מוותרים גם על זה. יהודים של לכתחילה יקפידו על קלה כבחמורה ולא יחפשו היתרים וישארו תמיד ביראת שמים ולא יוותרו על הלכות ומנהגים.

אני רוצה להעיר עניין נוסף. ישנם יהודים שנכנסים עם מכשיר טלפון ובאמצע ק”ש או אפי’ באמצע שמו”ע מקבלים מסרון (הודעה) והם רק לוחצים לחיצה קטנה לאשר את קבלת ההודעה. תעיינו בשו”ע מה צריך להקפיד בק”ש ובפרט בשמו”ע. יהודי של ‘לכתחילה’ לא יכנס בכלל עם המכשיר לביהכ”נ או יכבה אותו לפני כניסתו ואילו יהודי של בדיעבד – בלי מכשיר פתוח ולהיות מעודכן כל הזמן לא יכול להתפלל…

ועוד עניין: ב”ה בלונדון ישנן הרבה מסעדות יהודיות ועל חלקן הגדול כתובה המילה ‘כשר’. אבל תדעו לכם שבכשרות צריך סיעתא דשמיא שהכל יהיה כראוי. מספיק שלא בדקו כראוי את ‘צומת הגידים’ וכבר עלול לצאת מכשול גדול ישנם כאלו שלא בודקים איזה הכשר ומסתפקים בכך שכתוב ‘כשר’. צריך להקפיד לאכול רק משחיטה שהיא מהדרין מן המהדרין עם כל ההשגחה וההידורים.

הרבי מסאטמר זצ”ל זי”ע הדגיש את עניין הצניעות בלבוש ושמירה מאפיקורסות וכפירה וצריכים גם בעניינים אלו להיות יהודים של לכתחילה ולא יהודים של בדיעבד.

כל יום בתפילה אומרים שומר ישראל וכו’ שומר גוי אחד וכו’ שומר גוי קדוש וכו’. גוי קדוש זה עם ישראל יראי-שמים שרוצים לשמור על כל ההנהגה שתהיה בקדושה ובטהרה הכי גדולה ולכן מבקשים שמירה מיוחדת מהשם ית’ שיזכו לשמור את קדושת ישראל באופן של לכתחילה.

נאמר בתפילה ‘אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה’ ובסוף אומרים ‘וערבה לד’ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות’. חשבתי לומר שאין הכוונה שמבקשים מהקב”ה שישמור אותנו רק מהצרות, אלא מבקשים מה’ יתברך שלא יהיו לנו מכשולים כאלו שאח”כ נצטרך להביא עליהם קרבנות. ולכן מסיימים וערבה לד’ מנחת יהודה וירושלים – קרבנות של ‘וערבה’ ולא של חטאות ואשמות.

שמעתי פעם מה’בית ישראל’ מגור זצ”ל זי”ע שאומרים בתפילת הדרך ותצילנו מחיות רעות וכו’ איפה יש היום חיות רעות בדרך, בכבישים, ברחובות? אלא הכוונה היא ל’חיות רעות’ כמו אצל יוסף הצדיק עם אשת פוטיפר. אנו מבקשים מהקב”ה, שכאשר נוסעים ברכבות, באוטובוסים, במטוסים, שישמור אותנו מכל אלו שמצירים אותנו מדרכי ד’ שישמור עלינו מכל המניעות והפורענויות הללו.

בלעם הרשע כשראה את כלל ישראל לשבטיו שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה פתח ואמר ‘מה טובו אהליך יעקב’ – ראויים הללו לברכה. שואלים חז”ל, הרי מה טובו אוהליך אלו בתי כנסיות ומדרשות ומה הקשר לבתיהם של ישראל? אלא בלעם הרשע ראה קהילות כאלו וראה קהילות כאלו, כל עדה ומנהגיה וכל אחד עובד בפנימיות אצלו ודואג לקהילתו שתתנהג כראוי ולא נלחם נגד השני וגם לא מחפש לבדוק כיצד הקהילה האחרת נוהגת אלא אדרבא הוא ראה שכל קהילה וקהילה מכבדת את האחרת ועל זה ‘פתח אמר’ ‘מה טובו’ – ראויים הללו לברכה.

חז”ל אמרו לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. יכול אדם להיות עשיר ברוחניות, בנחת יהודי, בריאות, והצלחה בכל העניינים אבל לא יהיה לזה קיום וגם חברת הביטוח הכי גדולה לא תעזור לו. השפע יישאר ויהיה לו קיום רק על ידי השלום בעם ישראל לשבטיו.

מתוך נאום הפרידה שנשא הגרח”מ וואזנר שליט”א בפני בני קהילתו בלונדון, באירוע שהתקיים לכבודו ערב נסיעתו לארץ הקודש. נכתב על ידי אחד השומעים.

וידאו מנאומו של הגאון רבי חיים וואזנר שליט”א (אידיש):

חלק א’

http://www.youtube.com/watch?v=gja3DgmWIZY

חלק ב’

http://www.youtube.com/watch?v=9CRLesVaiEQ