תהליך מכירת החמץ הלכה למעשה
י”ט אדר ב ה’תשס”ח 26/03/2008
מאת: הרב לוי יצחק ראסקין
דומ”צ ק”ק ליובאוויטש
ומו”צ בבית ההוראה שע”י התאחדות קהילות החרדים, לונדון
במאמרנו זה, ננסה להבהיר בתמצית, את תהליך מכירת חמץ על פרטיו והלכותיו. מאמר זה פורסם לראשונה בעלון ה’קשר’ (גליון 11) וקיבלתי את הערותיו של הגאון הרב משה יהודה לייב לנדא שליט”א ראב”ד בני-ברק למאמר. ההערות שולבו בגוף המאמר בכדי להקל על הקורא.
א. נוסח כללי לשטר מכירת חמץ הנהוג כיום:
חתימת ידי דלמטה תעיד עלי כמאה עדים כשרים ונאמנים איך שאני הח”מ הבא כח והרשאה מהאנשים הנקובים בשמותם בכתבי הרשאה הדבוקים ותפורים לזה השטר ובניירות המצורפות לו ובכתבי הרשאה שלא הגיעו עדיין לידי או שנאבדו, ומאלו שמסרו הרשאתם בע”פ, וגם מאלו שרצו למסור הרשאתם ושכחו, וגם מאלו שרגילים למסור הרשאתם ובשנה זו שכחו, שמכל אלו יש לי הרשות והבקשה לעשות להם זכות ולמכור לנכרי קודם זמן איסור החמץ בהנאה, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות וחשש תערובות, וכן כל מיני בעלי חיים ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל מיני כלים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, שעל כל הנ”ל הרשו אותי למכור הכל קודם זמן איסור חמץ בערב פסח דהאי שתא, וכן להשכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים הנ”ל מונחים שם או שעומדים שם הבע”ח הנ”ל, וכפי שיוכשר בעיני ועל האופנים שיוכשרו בעיני, הנה כהיום מכרתי את כל הדברים האלו, וגם חמצי שלי הח”מ המונח בבית ………………………………….. להא”י ………………………………………. הדר ……………………………………………… במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובת חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה ממשם או טעמם בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה, דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנין וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בע”ח ועופות, או לשתי’ או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית ומשחת שיניים ודבק או צבע או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה, כל מיני בע”ח ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה אפי’ חשש חימוץ, הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ”ל הם שלנו בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים, את כל זה מכרתי כפי השער ומקח השווה שבעיר זו לפי העת והזמן דהאידנא שאפשר למכור כאן בעיר זו במקח זה, דהיינו כפי המקח שאפשר לקבל מהקונים שבעיר זו שיקנו במזומנים בכדי להוליך למקום היוקר או בכדי למכור כאן מעט מעט, כל המיני חמץ וחשש חמץ הנ”ל, ודברים שאין להם מקח ידוע יושמו ע”פ – אנשים אשר אבחר אני הח”מ או באי כחי. ובכלל הס”ה העולה מכל הנ”ל נכללו ג”כ במכירה זו חתיכות חמץ שימצאו בכל המקומות הנ”ל ואין עליהם מקח כלל ואין עליהם שום קונה, והרי הן של הא”י מוכ”ז בעד הסך הכל הנ”ל. ומסך כל המעות שיגיע מהא”י מוכ”ז בעד כל החמץ שבמקומות הנ”ל לפי מקח הנ”ל אחר המדידה והמשקל והמנין, הריני פוחת לו סך…………………… שירויח לעצמו בעד טרחתו למכור החמץ הנ”ל במקח הנ”ל, ובעד השכירות והחזקתן שצריך לשלם שכר דירה (רענט) או מסי הממשלה, שכירות לפועלים ולנאמנים במשך שנים עשר יום מיום דלמטה עד שלשה אחר חג הפסח, הריני פוחת לו עוד שלושה אחוזים (3%) מכל מאה דולרים, ורשות בידו למכור אף גם תוך הפסח לא”י שבעיר או שבחוץ לעיר ואפי’ ביוקר ממקח הנ”ל והריוח שלו, וכן אם יבא יהודי מחוץ לעיר במוצאי יום טוב ויתן יותר הריוח שלו. והרינו נותנים לו ולכל הקונים ממנו דריסת הרגל בחצרותינו ובבתינו ובכל מקום דהחמץ הנ”ל והכלים ובע”ח הנ”ל עומדים ונמצאים שם. וכבר מסרתי לו מפתחות לקנות בהם החמץ הנ”ל שבמקומות הנ”ל, וגם נתתי לו ידי על מכירה הנ”ל כדרך התגרים, וגם קבלתי ממנו כל דמי החמץ עד פרוטה אחרונה, דהיינו שקבלתי ממנו ערבון דמי קדימה (שקורין דאון פיימענט) סך …………. כמנהג הסוחרים, ועל המותר עד תשלום כל הסך שיעלה ויגיע מא”י מוכ”ז לאחר והמדידה והמשקל והמספר, כבר קבלתי ממנו חתימת יד …………………………… שנכנס בערב קבלן בעד הא”י מוכ”ז, ונתחייב בקאג”ס לסלק בעדו כל הסך שיגיע ממנו, אחר ניכוי הסך שלושה אחוזים (3%) מכל מאה בעד ההוצאות הנ”ל, וסך ……………. בעד טרחתו, וסך …………………. הד”ק הנ”ל לזמן פרעון המבואר בהשטר עם חתימת יד הע”ק הנ”ל. ומעתה נקנה כל החמץ לא”י מוכ”ז מעכשיו ממש בקנין גמור לחלוטין בלי שום תנאי ושיור כלל, ואין לי עליו שום טענה ומענה ופ”פ בעולם, וכל המעות שיגיע ליד הא”י מוכ”ז בעד החמץ כשימכרנו כולו או מקצתו ליהודי אחר חג הפסח או לא”י אף גם בתוך הפסח, מחויב לסלק הכל להע”ק הנ”ל החתום בחתימת ידו ממש, ולא לידי כלל אפילו פרוטה אחת, והחתום הנ”ל הבטיח להמתין לו עוד שלושה ימים אחר חגה”פ, בכדי שאם לא ימכרנו לא”י, שיוכל למכרו לאחר חג הפסח ליהודים שבעיר, בכדי שירויח את הסך הנ”ל אם ירצה לטרוח, או שמא יבוא יהודי מחוץ לעיר ויתן יותר ממקח הנ”ל, ואם לא ירצה הא”י המוכ”ז לטרוח באלה, אזי אפשר שהחתום הנ”ל יקבל ממנו בחזרה החמץ ויתן לו ריוח דבר מועט כפי שיתפשרו ביניהם, ולי החתום מטה אין לי שום עסק בזה עם הא”י מוכ”ז. ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לא”י המוכ”ז את כל המקומות של החמץ וכלים חמוצים וכן המקומות שהבע”ח נמצאים שם וניזונים שם כפי הרשום בשטרי הרשאה מהיום עד שלושה ימים אחר פסח, שיוכל אז למכור החמץ ליהודים שבעירינו או שבחוץ לעיר, והשכרתי לו את כ”ז כפי המקח והשער השוה, וקבלתי ממנו דמי השכירות עד פרוטה האחרונה במזומנים, היינו שקבלתי ממנו ערבון (שקורין דאון פיימענט) ……………………………………………. ועל המותר קבלתי ממנו ח”י הערב קבלן הנ”ל כנ”ל, ושכירות המקומות יהי’ במחיר אשר נברר לפי חשבון השכירות המשתלם בעד חדש כל מקום ומקום, ולפי ערך זה יהי’ נחשב המחיר של הימים שהמקומות מושכרים ע”י להא”י הנ”ל, והמפתחות להמקומות של כל המיני חמץ הנ”ל, הן הנה עומדים מוכן בכל מקום ומקום וחפשים להא”י הנ”ל לקחתם וללכת לכל המקומות הנ”ל ואין למחות ע”י, ואם מישהו מהמוכרים לא יתנו, הרשות בידו לשבור המנעולים והדלת וליכנס. ואגב קנין שכירות החדרים והרפתים והלולים ומכלאות יהי’ קנוי לו כל החמץ הנ”ל ביתר שאת ויתר עז על כל הקנינים הנ”ל, ושבאם לא יחול קנין אחד, אזי יחול קנין האחר, ולא יפסל ולא יגרע כח כתב זה מחמת איזה טעות חסר או יתיר אות תיבה, טשטוש או מחק, רק הכל יהי’ נדרש לטובת קיום המכירה. והרשות נתונה להעתיק כתב זה בלשון המדינה באיזה מקום משפט כפי חוקי המדינה, ולשלם המכסים המתייחסים לזה להיות תוקף כתב זה כתוקף קאנטראקט הנעשה כנימוסי וחוקי המדינה, הן על שכירות המקומות הנ”ל, והן על מכירת החמץ הנ”ל. ולראי’ באעה”ח היום יום …………………… בשבת …………………….. לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……………………… פה עיר ………………………………..
נאום …………………………………..
ב. ‘ערב קבלן’
נוסח השטר, הוא:
ח”י דלמטה תעיד עלי כמאה עדים איך שכל הסך שמגיע מהא”י ……………………………. להרב …………………………………………. בעד כל החמץ שקנה ממנו ובעד כל הבע”ח ועופות הנוזונים מחמץ שקנה ממנו בק”ג ומכירה חלוטה במקח המבואר בשטר מכירה שמסר לידו מחויב אני הח”מ לסלק להרב הנ”ל לזמן פרעון לא יאוחר משלושה ימים אחר חג הפסח דהאי שתא חמשת אלפים שבע מאות ……………………………….. ליצירה, במזומנים בלי שום טו”מ ופ”פ בעולם בעד הא”י הנ”ל כפי החשבון שיעלה אחר המדידה והמנין והמשקל, אם ימכרנו הא”י לאחרים, ואף גם אם לא ימכרנו כלל ואקבלנו ממנו בחובו, הריני מחויב למוכרו בעצמי ולסלק ליד הרב הנ”ל לזמן פרעון הנ”ל, אם לא שיתרצה מרצונו הטוב לקבל החמץ בפרעון חובו. וכמו”כ מחויב אני הח”מ לסלק להרב הנ”ל את כל הסך המגיע מהא”י הנ”ל להרב הנ”ל בעד שכירות ששכר ממנו כל המקומות שהחמץ והכלים חמוצים מונחים שם, וכן כל הרפתים ומכלאות ולולין שהבע”ח והעופות נמצאים שם. מחיר השכירות של כל יום ויום לפי חשבון שכירות המשתלם בעד כל חדש וחדש כל מקום ומקום, וחיוב זה קבלתי בקגא”ס מיד הרב הנ”ל. ולראי’ באעה”ח היום יום ………………………. בשבת …………………………….. לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ………………………….. פה עיר …………………………………..
נאום …………………………………….
- על הערב קבלן להגביה את הסודר של הרב המוכר, ולחתום את שמו על השטר.
- חתימת הערב קבלן יכולה להעשות מבעוד מועד.
- צריך שהערב קבלן יהא מי שמוכר את חמצו ע”י רב אחר, ולא ע”י רב זה.
- במידה ויש צורך, ניתן שהערב קבלן יהא בחור (שהגיע לגיל בר מצוה), זאת אף על פי שאין לו רכוש פרטי משלו. (ראה לשון אדה”ז בסוף סדר מכירת חמץ).
ג. יש לקבוע עם הנכרי על הזמן בו יפגשוהו בערב פסח בבוקר. וצריך שיהא משך זמן לפני זמן איסור הנאה, כמובן, בכדי שהמכירה תחול.
על הנכרי להכין: סודר (ממחטה מבד, או כל בגד, או כלי כמו עט). סכום מזומנים (10 יורו, לדוגמא). יש להקפיד, שיהא בסכום שמביא לכל הפחות שתי פרוטות עבור כל הרשאה שהרב מוכר עבורם – אחד בשביל קנין החמץ, והשני בכדי לקנות את שכירת המקומות.
ד. למסור חתימת הערב קבלן לידי הנכרי, ושיהא זה “כמו שעה ושתים קודם מכירת חמץ”, (לשון אדה”ז שם).
ה. מעיר הגאון הרב משה יהודה לייב לנדא שליט”א: כי לפני תחילת ביצוע תהליך מכירת החמץ על הרב להסביר לנכרי את הדברים הבאים:
ֲ§ מה נכלל בגדר חמץ, תערובות חמץ, וחשש חמץ.
ֲ§ שמדובר על חמץ של המוכר, ושל כל מי שחתם על ההרשאה.
ֲ§ שהחמץ נמצא במקומות מסומנים, ובכל מקום שימצא.
ֲ§ לפרש שבכלל המכירה – חתיכות חמץ שבחדרים שאין עליהם מקח.
ֲ§ לפרש בפניו את עובדת נתינת דריסת רגל מן המוכרים בכל רשותם בכדי להגיע אל המקומות בהם מונח החמץ.
ֲ§ לסכם אשר מחירי הפרטים יקבעו על פי מחירים סיטונאיים, או לפי שומת – מומחים.
ֲ§ שזוהי מכירה גמורה וחלוטה, שתקיפותה מוכרת גם לפי חוקי המדינה.
ֲ§ שהקניין כסף יחול על ידי המזומנים שהוא נותן, בצירוף עם חתימת הערב קבלן.
ֲ§ להסביר שהנכרי עומד להרוויח מהעיסקה הזו.
ֲ§ יש לנקוב לו סכום שפוחתים לו לאחר המדידה והמשקל כדי שיוכל להרויח בעד טרחתו למכור.
ֲ§ שהקניינים שאנו עושים, חלים על כל אחד בפני עצמו, והם אינם תלויים וקשורים זה בזה. והנכרי מסכים לקנות גם בקנין אחד ועושים שאר הקנינים לחיזוק ותוספת כח.
ֲ§ לסכם בפירוש שאם ברשימות השטר וכו’ יש פרטים אשר הם אינם נמצאים, או יש דברים שאין בידי למוכרם – שזה לא יבטל או יגרע בשאר המכירה.
ֲ§ יש להוסיף, שהנכרי ישלם גם עבור החשמל של המקררים וחדרי הקירור המושכרים לו, וכן שהגוי פוטר את המוכרים מהאחריות על פעולת הקירור.
ו. הרב המוכר קורא את כל נוסח שטר המכירה באזני הנכרי, בשפת המדינה וכיו”ב.
ז. הרב והנכרי (להבדיל) תוקעים כף זה לזה. [ומעיר הגר”מ לנדא: למותר לומר, שסדר הקנינים אצל אדמו”ר הזקן ואדמו”ר הצמח צדק, היה בדיוק ומאד הקפידו רבנים ע”כ. לכן נתינת יד לפני קנין כסף].
ח. קודם נתינת כסף השכירות ומסירת המפתחות יש להקדים לפרט ענין קנין אגב. (אם יתן הכסף ואח”כ יפרט אגב, לא עשה ולא כלום) – הערת הגר”מ לנדא.
ט. בשלב זה, על הנכרי לתת לרב 5 יורו, יחד עם השטר ערב קבלן שקיבל (כנ”ל ס”ד). הרב אומר לו (לנכרי) שכל החמץ הנמנה בשטר המכירה, ובהרשאות המצורפים אל שטר זה, הרי הכל קנוי לו, לנכרי. הנכרי נותן 5 יורו נוספים, עבור שכירת המקומות.
י. הרב מרים את סודרו של הנכרי (כדלעיל ס”ג), ובכך הוא מקנה לו את החמץ בקניין חליפין.
יא. (ויש לפרש ההתחייבות ליתן לו מפתח ממקומות שלא נתנו לו, וגם שיש רשות בידו לשבור המנעול, כי השמירה היא מאחרים ולא ממנו) גם לפרש שנותנים לו דריסת הרגל דרך רשויות המוכר והמרשים. (הערת הגר”מ לנדא)
יב. אחרי עשיית כל הקנינים חותם הרב על שטר המכירה, ואחרי זה מוסרים את המפתחות, השטר וההרשאות וכן את רשימת המקומות בהם נמצא החמץ ליד הקונה.
הקניינים, אפוא, הם: 1) כסף, מטלטלין אגב קרקע; 2) קניין חצר; 3) שטר; 4) חליפין, סודר; 5) סיטומתא (דרך התגרים – המוכרים), תקיעת כף; 6) אודיתא (שהרב הודה שכל חמצו הוא מעתה רכושו של הנכרי); 7) מסירת המפתח.
[מעיר הגר”מ לנדא: קנין חצר שייך רק אם המכירה נעשית במקום שיש חמץ הנמכר והא”י עומד בצד וסמוך להחדרים בשעת מסירת המפתחות. לעתים קשה לקיים זאת, כי המכירה נעשית בדרך כלל ליד השולחן ולא ליד החמץ. בשל כך נהגו הרבנים לצאת מן הבית אחרי המכירה והא”י נועל את הבית או את חדרי החמץ [באם היו חדרים של חמץ], לכאורה, בגלל הקושי שבדבר, לא נזכר קנין חצר בתוך שטר המכירה].
יג. הקניה בחזרה במוצאי החג תתנהל כך:
1. מוטב שהערב קבלן יקנה את החמץ בחזרה. באם הדבר בלתי אפשרי, אזי יקנה הרב בחזרה.
2. לפרש, שחמץ שבבעלותו של הנכרי, הנמצא כעת (במוצאי החג כאן) עדיין בחג הפסח (כגון בארצות הברית), וה”ה אם החמץ כאן, אך הבעלים – נמצאים בארה”ב וכיו”ב, שהחמץ הזה נשאר בבעלותו של הנכרי, והרי הוא יקנה זאת בחזרה למחרת.
להורדת שטר מכירת חמץ בקובץ PDF לחץ כאן
