בפרשת השבוע (יתרו) אנו למדים על הצעתו של חותן משה המציע למשה רבינו לקבוע נהלי רבנות: “ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלוקים שונאי בצע”, אלו יעמדו לשירותו של העם וישיבו לשואלים דבר ה’ זו הלכה. אלו יפקחו עין, איש איש בתחומו, לחזק את בדקי הדת ולתקן את הטעון תיקון. משה רבינו, לעומת זאת, האיש על העדה, ישב ספון באהלו שם ירביץ תורה לתלמידים כאשר “אך את הדבר הקשה יביאון אליו”.

דומנו, שהצעתו של יתרו אף שטובה היתה לשעתה, לא נאמרה לדורות. כיום נאסר על הרב העומד בראשה של קהילה, גדולה ככל שתהיה, להישאר ספון בביתו ולחוות דעת אך בשאלות המוגדרות כ’דבר הקשה’. ההיפך הוא הנכון, עליו לרדת אל העם ולהיות קשוב לצרכיהם, הרוחניים והגשמיים כאחד, של כל בני העדה מגדולם ועד קטנם. לפקוח עין על כל התפתחות, חשובה כפעוטה, ולתת מענה לצרכים החיוניים של העדה והקהילה שעבורם הרב אינו רק מורה הוראה אלא מורה דרך המעורב בכל תחומי החיים.


זכתה קהילתנו והיא נחשבת לאחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. קהילת פאריז מונה כיום כ-400,000 יהודים, המאוגדים במסגרת של 130 קהילות החברות ב’קונסיסטואר’. העומדים בראשותה של קהילת פאריז מוצאים את עצמם מחוייבים לדאוג לכל צרכי הדת של הקהילות הרבות החברות תחת ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת, כאשר המטרה היא לעשות לשם שמים ולהביא לכך ששם שמים יתקדש על ידינו בכל הפעולות ובכל המישורים.

בשעת המכנסין פזר

לקהילת פאריז מאפיינים יחודיים משלה. למרות שהקהילה בנויה מקהילות רבות, השונות אחת מהשניה, כפופות כל הקהילות לבית הדין הראשי לפאריז. בית דין זה מטפל בכל ענייני הדת החל ממתן מענה לשאלות הלכתיות בכל חלקי השו”ע, וכלה בבית דין לגיורים, פיקוח על הכשרות והעמדת כל יסודות הדת על תילם.


בית הדין מקפיד על קיומו של קשר קבוע עם כל רבני הקהילות, במטרה להתעדכן ולעמוד על הדופק של מצב הדת במקום. במידה ואחד הרבנים זקוק לעזרה יעמדו חברי בית הדין והנהלת ה’קונסיסטואר’ לימינו, לספק עבורו את הקיום החומרי הדרוש ובעיקר לסייעו בעצה ובתבונה. עבור רבות מן הקהילות הקשר ההדוק שנשמר במשך רבות בשנים מהווה את הנוסחה הבדוקה שבגינה הן זכו להתקיים ואף להתפתח, על אף הסכנות הרוחניות המאיימות מסביב.


לדעתי, אין לאף רב – ואין זה משנה אם הוא עומד בראשותה של קהילה המונה עשרות יהודים או שהוא מכהן פאר כרב לקהילה המונה מאות אלפי יהודים – את הזכות שלא לצאת ד’ אמותיו ולהמתין עד שיבואו לביתו דורשי ההלכה. הרב אמור להיות מעורה בכל הווי הקהילה ולגלות נוכחות בכל אירוע כמו הכנסת ספר תורה, מסיבות בבתי הספר, עד לשמחות נישואין, ביקור החולים והלוויות המת. הרב הוא ליבה של הקהילה ועליו לדעת כי לפעמים כוחה של מילה מסוגלת להצית להבת שלהבת בליבות השומעים, כאשר הוא עתיד לתת את הדין על מילה שלא נאמרה.


ביכולתינו להעיד על עצמינו, כי למרות המטלות הרבות המונחות על צווארינו, מטלות הנופלות מטבע הדברים על רב העומד בראשותה של קהילה בסדר גודל של פאריז העיר, לא נפטרנו מעולם מלמלא את התפקיד העיקרי שהוא להשתתף, לשמוע ולהשמיע היכן שרק אפשר. יש לדעת כי היום קצר והמלאכה מרובה, ואין לו לרב לפטור עצמו בטענה שעיתותיו אינם בידיו ואפילו כאשר הדבר בא על חשבון התקדמותו התורנית. ‘בשעת המכנסין פזר’ אמרו חז”ל, וכיום משניטשטשו התחומים בין קודש לחול ולא חסרים מזייפי חותם המוכרים מרכולתם תחת כל עץ רענן, חובה על כל רב בישראל לעמוד בשער ולהשמיע את דבר ה’ ברמה כך שהדברים יחלחלו ויגיעו עד לאחרון בני הקהילה ובעיקר לדור הצעיר.


יאכלו ענווים

אם להתמקד בעירינו, פאריז, הרי שבשנים האחרונות תוקנו תיקונים רבים ומועילים וכיום הולך שמה של קהילת פאריז לפניה בעזר ה’. תחת בית הדין פועלת מחלקת השחיטה הנחשבת לאחת המערכות המהודרות בימינו. כ-45 שוחטים יראי שמים שנבחנו ונמצאו ראויים לשאת בתפקיד יוצאים מידי יום למלאכתם תחת פיקוחם הצמוד של חברי בית הדין, ראש המשגיחים וראש השוחטים, המשקיעים מאמצים מרובים על מנת שיאכלו ענווים וישבעו ולא יחסר לבני הקהילות הרבות בשר מהודר.

כן פועלת מחלקת הכשרות להכשיר מפעלים ולעקוב אחר ייצור המוצרים השונים, כאשר תחום זה לא היה בסמכותם של הרבנים בעבר אך כיום מחוייבים הרבנים למלא בכך את משימתם. יש לזכור כי על אף שמדובר במשימה קשה ומורכבת, אך הרב מחוייב למלא משימה זו ולהביא לכך שכל יהודי יוכל לרכוש מוצרי מזון כשרים ומהודרים בלי חשש מאכלות אסורות ובלי שהדבר יהיה כרוך בטירחה או ביוקר.


ידיהם של חברי בית הדין לבירור יהדות מלאות אף הם עבודה, ואף תחום זה נתחדש בדורות האחרונים וחשיבותו רבה ביותר. תפקידם של חברי בית הדין הוא לעמוד בפרץ ולמנוע כניסתם של בני עם זר לכרם בית ישראל. בהקשר זה ראוי להזכיר את תפקיד רישום הנישואין שאף עליו יש להקפיד במשנה זהירות ולמנוע מקרים של נישואין פסולים רח”ל או מתן הכרה למי שאינו מזרע ישראל.


בית הדין אחראי גם על רשת החינוך העניפה שכוללת תלמודי תורה, בתי ספר וישיבות, בהם מתחנכים אלפי תינוקות של בית רבן. בת”ת לבדו לומדים כ-4,000 ילדים ונחוצה השגחה מתמדת על מנת לוודא שתלמידים מתקדמים ורוכשים את משנת תלמודם בהתאם למסורת המועברת לנו מדור דור.


מקום חשוב תופסים אנשי החברא קדישא והדאגה לכבוד המת. במדינה כמו צרפת מתרחשים מקרים רבים שבהם נפטרים יהודים בערים נידחות ואילולי מסירותם של אנשי הגחש”א הם עשויים להיקבר חלילה שלא בקבר ישראל, והדבר הוא לא אחת בגדר של ‘מעוות לא יוכל לתקון’. גם העמידה על משמר כבוד המת במניעת ניתוחי גופות וכו’ מדירה שינה מעינינו והדבר דורש תשומת לב תמידית מצד רבני הקהילות.

כבוד שמים

בד בבד מוטלת חובה על כל רב לנצל כל הזדמנות על מנת לקרב את ליבותיהם של בני הקהילה, ויהיה זה בכל אירוע, שמחה, שבת חג או מועד. אנו נוהגים מזה שנים למסור שיעורים מידי שבת בשבתו ואכן זכינו לראות בהם ברכה מרובה. לשם כך אף מנוצלת אף תחנת הרדיו היהודית אשר באמצעותה מועברים מידי שבוע שיחות בפרשת השבוע שב”ה הצליחו לקרב יהודים רבים לחיים של תורה ומצוות.

הדבר אמנם אינו קל, ולפעמים יש לכתת רגליים בשבתות מבית מדרש לבית מדרש, וכן יש לשים דגש כך שהדברים יהלכו נגד רוחו של כל אחד ואחד כך שלא נחטא למטרה ונמצא מקלקלים ולא מתקנים חלילה. גם הטירחה שבקבלת אנשים לשיחות אישיות בכל הנושאים ובכל שעות היום אינה קלה והיא דורשת מחשבה רבה, אך כאשר נוכחים ורואים את התועלת שבכך מובן שיש להגביר את המאמצים ולא להתחשב בקשיים, ו’לפום צערא – אגרא’.


לסיום אומר את שאמרתי בפני חברי בית המדרש לרבנים בפאריז, אשר בו מתחנכים עשרות אברכים להיותם מורי הוראה ורבנים בישראל. שאלתי את אבי זצ”ל שכידוע כיהן ברבנות במשך יותר משבעים שנה, תחילה במרוקו ולאחר מכן בירושלים, כיצד ניהל עדתו ברמה במשך זמן רב כל כך וסביבותיו נשערה מאד. מעולם לא היה עליו להילחם נגד מפריעים שיצאו נגדו והתייצבו בדרכו.


ענה לי אבי זצ”ל: דע לך וזכור כי כל מעשיך יהיו לשם שמים. לעתים יש לרב כוונות נוספות מלבד כבוד שמים, אם אלה כוונות של כבוד או של תועלת אישית אחרת. “אם יהיו כוונותיך לשם שמים” אמר אבי ודברי פי חכם חן, “הרי שגם שונאיך ישלימו עמך ולא יפריעו בדרכך”.

מלבד זאת יש לזכור כי לעולם אין לנוח על זרי הדפנה ולהסתפק בפעולות שכבר נעשו. יש לזכור כי מה דבעי לעביד לא עביד, ותמיד יהיה עלינו לתת דין וחשבון מדוע לא עשינו יותר. אחריות זו מוטלת על כל רב, ובטוחני כי אלו שישימו דברים אלו לנגדם יראו אך ברכה בכל מעשי ידם ויזכו אכן לקרב ליבות בני ישראל לדרך התורה והמצווה.