הרב אליהו מימון : “שיתוף הפעולה עם ‘מרכז רבני אירופה’ מסייע רבות”
זה קרה ביום שני לפני שבועיים. דיין באחת הערים באירופה הבחין בבית הכנסת בו התפלל באדם שמזה מספר שנים הותיר את אשתו ללא כל מידע אודותיו. יום קודם לכן קיבל הדיין את התמונה של האיש מ’מרכז רבני אירופה’, בעקבות מידע שיתכן והאיש נמצא בקהילה היהודית באותה מדינה. הדיין ניסה לברר מעט פרטים כמו היכן מתאכסן האיש. אלא שזה כנראה הבין שעקבותיו נחשפו. תוך מספר שעות בודדות נעלמו עקבותיו.
מאכזב? הרב אליהו מימון מנהל אגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, סבור שאין מקום לאכזבה: “העובדה שהאיש חש לא בטוח במקום בו היה, היא עוד אמצעי לחץ שיתכן ויגרום לו לתת גט”, הוא אומר. “שיתוף הפעולה שנוצר כיום עם הרבנים באירופה, הוא דבר שלדעתי יסייע לנו מאוד באיתור בעלים סרבני גט או כאלה שמעגנים את נשותיהם”.
בכנס הדיינים שהתקיים לפני כחודש בבריסל, הרב מיימון היה אחד מהמרצים המרכזיים בנושא סרבני גיטין ועגונות. הוא סיפר על פעילות המחלקה בראשה הוא עומד, שמרכזת מאמצים באיתור בעלים שמעגנים את נשותיהם ונעלמים. הרב מיימון הציע שדיינים באירופה יקבלו דרך מרכז רבני אירופה, תמונות של בעלים שיש מידע שהם שוהים באירופהוהם ינסו להצר את צעדיהם עד הסגרתם למשטרת ישראל.
על פעילות המחלקה אותה הוא מנהל סיפר כי לפני חמש שנים התבקש לעמוד בראש יחידה מיוחדת: במקום פסקי הלכה ודיונים רבניים, נכנסו לתמונה מארבים, תחקירים ועבודת מודיעין. מטרת “אגף העגונות”, שם מעורפל משהו, לאתר וללכוד בעלים מעגנים “מבוקשים”, ולשחרר את נשותיהם בגט. “האגף” מתחזק גם אתר אינטרנט ובו דף מבוקשים עם תמונותיהם (בדומה לדפים דומים של גורמי אכיפה שונים בישראל ובעולם).
מי שבסמכותו להחליט על תיק כלשהו כ”תיק עגינות”, ולהעבירו לטיפולה של היחידה של הרב מיימון, הם הדיינים עצמם. כל הפניה ל”אגף עגונות”, פותחת תהליך שבסופו תשוחרר העגונה – לא משנה כמה זמן זה ייקח, או כמה מאמצים יושקעו.
“אנחנו מתחילים מתחקיר”, כך הרב מימון. “יושבים עם האישה, עם כל קרובי המשפחה הרלוונטיים וחברים – ומנסים לקבל תמונה סביב המוטיבציה של הבעל להיעלם, ולאן. מאחר וישראל כידוע לא משופעת באמצעים כלכליים, או תקציבים כאלה ואחרים – הרי שעיקר העבודה שלנו מבוססת על מערך מתנדבים שנותנים את הלב והנשמה, ותורמים ממרצם ומניסיונם. ברור לי לחלוטין שאלמלא הם ורוח ההתנדבות שלהם, לא היינו מגיעים לאותן תוצאות”.
אך זה לפעמים החלק הקל של הסיפור, כי גם אחרי שהצליחו בעבודה מאומצת לאתר את המעגן, צריכים הרב מימון וצוות החוקרים גם לשכנע אותו לתת לאשתו את הגט המיוחל. לא תמיד מדובר בשכנוע קצר מועד. “יש מקרים שנמשכו הרבה זמן”, סיפר הרב מימון, “לפעמים זה לוקח שנים, ויש תיקים כאלה. אנחנו לא קוסמים. אבל בתפיסה שלנו, גם במקרים קשים מאוד, אנחנו לא מתייאשים ולא מרפים משום תיק”.
את דבריו סיים בבקשה לשיתוף פעולה עם רבני המרכז, אשר נמצאים על פני מדינות אירופה כולה, לתועלת אותן נשים. “כל מידע, ולו הקטן והשולי ביותר – עשוי להיות ‘החתיכה החסרה’ בפאזל שתסייע לנו להשיג עוד גט. ואין לי שום ספק שככל שציבור הרבנים, ייחשף למידע ויעביר לנו מידע, כך נוכל לשחרר עוד אישה מעגינותה”.
הרב מיימון הופתע משיתוף הפעולה וההיענות. “האמת היא שאני נערכתי ליחס שונה לחלוטין. יחס של אנטגוניזם. הקשבה מנומסת לדברים ולא מעבר לכך. משיחות שהיו לי בעבר עם דיינים ונציגי בתי דין באירופה אני יודע שיש להם יחס סלחני כלפי הבעלים מחד ומאידך תחושה שחלק מהדיינים ובתי הדין בישראל ידם קלה על הפעלת סנקציות על הבעל, כדי שיתן גט לאשתו, וזאת בגלל מה שהם טוענים, לחץ של ארגוני הנשים”.
“הרושם שהיה לי הוא שבאירופה היהודית מתייחסים מאוד בהקפדה לזכויות אדם מחד ומאידך יש יחס סלחני לבעלים מעגנים. סבורים שיש לשמוע את שני הצדדים, וגם אז הבעל זוכה לאיזו עדיפות. זאת המנטליות”.
“מהסיבות הללו כאשר הגיעה אלי הפניה מ’מרכז רבני אירופה’ להגיע אל כנס הדיינים לא מצאתי בזה עניין. אמרתי לראשי המרכז שעד היום לא יצאתי מגבולות ארץ ישראל ואינני רואה סיבה טובה לעשות זאת עבור כנס, שאני מסופק מה התועלת שתצמח לי מההשתתפות בו. הוספתי שאין לי סיבה להיכנס לעימות עם דיינים ורבנים, כי אני רואה את הדברים בצורה שונה לחלוטין אבל הם חזרו וביקשו ואני החלטתי להתייעץ עם מי שאני רואה כמורה דרכי בנושאים הללו, הגאון הרב שמואל אליהו, רבה של צפת. שטחתי בפניו את כל העובדות. להפתעתי הוא שיבח מאוד את פעילות ‘מרכז רבני אירופה’ אותה הוא מכיר, והמליץ בחום שאסע. הוא גם אמר שיהיה בכך תועלת. יצאתי מהשיחה איתו, עדכנתי את בני ביתי, והזמנתי כרטיס טיסה”.
אז איך אתה מסכם את הכנס? והאם הפקת ממנו תועלת?
הרב מיימון מחייך. “כפי שאמרתי גיליתי יחס שונה לחלוטין. הרבנים הביעו נכונות לסייע בכל מה שאנו זקוקים לו. הדיונים השונים שהיו בכנס, הראו על ידיעות הלכתיות מופלגות לצד ניסיון מעשי. ככל שנקף הזמן בירכתי את בואי לכינוס. הרבה תועלת כולנו הפקנו ממנו. הדיינים והרבנים למדו הרבה על מה שאנחנו יכולים לעשות לסייע לבתי הדין באירופה במקרין של בעלים שמעגנים את נשותיהם וזה היה חשוב אחד. במקביל, בבת אחת נוספו לנו אלפי עיניים באירופה ובתי דין שיכולים לפעול כנגד בעלים מעגנים. זה מכפיל כוח אדיר, שאין לי ספק יסייע לנו מאוד”.
כיצד אתם יכולים לסייע לבתי דין באירופה?
“כיוון שיש לנו קשר עם משטרת ישראל שלה יש אמנות שונות עם רשויות החוק באירופה, הרי שבית דין באירופה יכול לפנות לבית דין רבני בישראל ואלה על פי החוק והאמנות השונות יכולים לתת צווים שונים שיש להם תוקף באירופה. בחודש האחרון היה כבר מקרה כזה שסייע לנו מאוד בהשגת גט. אני שמח על שהצלחנו להביא לסיומה של עוד פרשייה עגומה”.
בית דין בישראל יכול לנקוט פעולות יותר מבית דין באירופה?
“בהחלט. באירופה לדיינים ולרבנים אין כלים חוקיים לפעול כמו שיש לבתי הדין בישראל. כאן יש לנו אפשרויות רבות ואנו נלחמים חזק במעגנים. מהשיחות שהיו לי בכנס הדיינים וכן אחריו עם דיינים באירופה למדתי שעד היום הם חשו שאין להם מענה משמעותי כלפי בעלים מעגנים. אנחנו פיתחנו כלים שאפשר להפעיל בחו”ל, כלים חוקיים שבמרבית המקרים יכולים להביא פתרון”.
“יש אמנות בין ישראל לאירופה בנושאים הללו. ייאמר לזכות אנשי משרד המשפטים שניסחו את הדברים כך שיש לנו אפשרויות פעולה רחבות ומשמעותיות. זה לוקח זמן, אבל כאשר עוברים את ההליכים השונים, ושיתוף הפעולה עם דיינים באירופה מאוד ייקל עלינו, אז הגט המיוחל – מגיע”.
מדבריך אני לומד שמאז הכנס ועד עכשיו כבר יש פעילות מעשית ושיתופי פעולה?
“בהחלט. העבודה עם הרבנים באירופה נעשית דרך ‘מרכז רבני אירופה’, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אישר לנו להעביר להם מידע. הם גם נגישים למערכות שונות שלנו שמאפשרות בעת הצורך קבלת מידע, הפעלת גורמים שונים בעלי סמכות שיפוטית ועוד שורה של פעולות שעדיף שייעשו בשטח ולא יופיעו מעל גבי הכתב”.
בעקבות הניסיון הרב שהאגף צבר אתם גם מקיימים כנסים לדיינים כיצד למנוע מצב של עגינות?
“בהחלט. לא פעם נשמעים טענות על יחס נוקשה של דיינים בבתי הדין. במרבית הפעמים זה לא מדויק. אבל אנחנו מקיימים כנסים מקצועיים לדיינים בהם אנחנו מנתחים תיקי עגינות וכיצד ניתן היה לעשות כדי למנוע זאת”.
אתה בוודאי ער לטענות על דיונים בבתי דין שנקבעים בפסקי זמן של חצי שנה ויותר בין דיון לדיון, דבר שמסב עגמת נפש לצדדים, לילדים ולבני משפחותיהם?
“יש משהו בדברים. צריך לזכור שמערכת בתי הדין היא מערכת משפטית שפועלת במחסור של דיינים. אנחנו פועלים בכלים הקיימים בהתאם לנתונים האובייקטיבים. במערכת משפטית הצדק לוקח זמן, כי חייבים לשמוע את כל הצדדים ולרדת לעומקן של הטענות. אז צד אחד משמיע את דבריו, אחריו הצד השני מגיב, ואז הראשון מגיב לתגובה וכך הלאה. ועם כל זאת אני רואה שהמערכת מתייעלת, הן לעומת מערכת בתי המשפט והן מול עצמה, ומגיעה להרבה יותר הישגים”.
