על קו התפר שבין שכונת מאה שערים לשכונת בית ישראל בירושלים ממוקם אחד מבתי החרושת הגדולים בעולם היהודי. ‘בית חרושת’ שהמוצרים שמיוצרים בו הם רוחניות בהיקפים בלתי נתפסים ואמנות של קירוב שאחראית לקירובם של רבבות נשמות יהודיות לאביהן שבשמים. אולמות הייצור חפים מכל זיק של גשמיות.

המתבונן מבחוץ יתקשה לזהות את המתחולל בתוך הקומפלקס הענק של הישיבה. הרחבה החיצונית ריקה מאדם, אך כניסה לבית המדרש חושפת מחזה משובב נפש: מאות אברכים יושבים בבית מדרש שדומה כי צר הוא מלהכיל, והוגים בתורת השם. וכולם, כולם רוויי הערצה לרבם הגדול שהביאם עד הלום, הגאון הרב ראובן אלבז, ראש הישיבה וחבר מועצת חכמי התורה. הוא מגדולי מחזירי התשובה בדורנו. הוא דיין, מורה הלכה, מצפן רוחני לרבים ומגדולי מנהיגי הציבור הספרדי. על אף לחץ הזמן הרב בו הוא נמצא הוא נענה לבקשת ראשי ‘מרכז רבני אירופה’ להיות אחד מאורחי הכבוד בכנס שייערך בחודש אדר בצרפת לציון 20 שנה לייסוד ‘מרכז רבני אירופה’ ויהיה אחד הנואמים המרכזיים. הדברים עליהם ידבר יעסקו בנושא המהפכה העולמית בקירוב צעירים ליהדות שתלויה ברבני הקהילות.

אנחנו פוגשים אותו בסיומו של יום מתיש, שבמהלכו נשא מספר נאומים ברחבי הארץ.

מה הסוד? אילו דברים הרב משמיע להם שמשפיעים כל כך?

“מה שאני מדבר כל הזמן זה איך נוכל להיות יותר טובים ואיך יהיה לנו יותר טוב. הדור הזה הוא ‘דור אינסטנט’. כשהייתי צעיר, אם בן אדם היה רוצה לקנות אוכל מוכן, הוא היה צריך ללכת למרחקים. היום בכל פינת רחוב יש מסעדה כשרה למהדרין. אני אומר להם שאחרי שכל הצרכים הגשמיים של האדם כבר מולאו, מה שנשאר לנו כדי להפוך את החיים לטובים יותר זה להיות בעלי מידות טובות יותר. זה היסוד של הכל”.

את פעילות הקירוב הוא התחיל לפני כ-50 שנה. “היום קל יותר לקרב אנשים, לפעמים מספיק לחבק, לקרב אל הלב, לקחת אותם לראות שבת בישיבה. פעם אנשים היו נאבקים בנו בשיניים. שואלים שאלות קשות. היו וויכוחים עד לב השמים. אפשר להגיד שפעם גירדנו סלעים. היום הדור חלש מבחינת העמקה. היום מחפשים להרגיש. אפילו אנשים בעלי מנת משכל גבוהה יותר, שואלים שאלות בכיוון של החוויה. אם פעם פחדו לאבד את האידיאולוגיה, היום מפחדים לאבד את התאוות, את החוויות.

“והשינוי אינו רק בכמות אלא גם באיכות. היום יש בעלי תשובה שבקיאים בלימוד, עמקנים. מלמדי גמרא, טור בית יוסף, מורי הוראה, דיינים, ראשי ישיבות.

“היחיד שלא השתנה הוא יצר הרע. כי ‘יצר לב האדם רע מנעוריו’, ‘איוולת קשורה בלב נער’.  בתחום הזה אין הטבה. כאן יש עבודה 24 שעות ביממה. ולכן אני לא מרגש שאני יכול להתרווח ולנוח על זרי הדפנה ולהגיד שאת שלי כבר עשיתי. הגחלת הפכה לאש והתביעה הולכת וגדלה. עכשיו כשהלבבות פתוחים, אני חושש שיתבעו בשמים מדוע כשאנשים מוכנים, כשהם רוצים להתקרב, לא היינו שם. ולכן אסור להפסיק. אין מנוחה, כשיש פיקוח נפש, כשעוד יהודי מחפש את הדרך חזרה”.

 

להרשמה לכנס: https://rce.eu.com/product/conf20years